הנך מועבר לדף בדיקת זמינות והזמנה
לא
כן
close הפרטים התקבלו בהצלחה, נחזור אליך בהקדם האפשרי
close מגזין
 

קראו את גליון אפריל 2012


העצמאות שלנו עומדת למבחן מיום צאתנו לאוויר העולם ומעניקה לנו תוקף וזכות קיום. במובן הפילוסופי של המילה, עומד הרצון והצורך הבסיסי לפעול באופן חופשי ובלתי תלוי. הביצה המקומית והקסומה שלנו היא אחת הדוגמאות מעוררות הגאווה לעצמאות שהושגה בדמעות, בדם וביזע וגם היום ממשיכים חיילנו האמיצים להלחם עליה כדבר שבשגרה. נדמה כי הפסיפס החברתי המציג מרבד ססגוני של קיבוץ גלויות מתאחד לכדי תמצית מזוקקת המאפיינת את הישראלי. כך, כשמזרח משתלב במערב, הקורקטיות המזרח אירופאית נשזרת בחמימות ובחיבוק המזרחי וניחוחות קולינריים מגוונים המעידים על מנעד המטבחים הרחב, נוצרת ומתגבשת הישראליות.
אין מפעים מתמונה בה גברת רוסיה נועצת שיניה בלאפה עסיסית עם קבב ואין מרגש מאם מרוקאית שמגישה גפילטע פיש פולני לשולחן. כאלו אנחנו, מעורבים ומעורבבים אחד בשני. מייחלים לשנות עצמאות אינסופיות ומאחלים לכל אחד ואחת מכם, יקירנו, להיות עצמאי, חופשי, אוונגרד בדרכו שלו ויותר מהכל תהיו גאים על היותכם ישראליים כי יש לנו ארץ חד פעמית ונהדרת.


נדמה כי אחרי 60 שנה אנחנו יכולים לטפוח לעצמנו, כישראלים, על השכם. אולי זה אשמת החיידק ההשרדותי שמפעם בנו ואולי בשל העובדה שמישהו אי שם במדבר, תייג אותנו כעם סגולה, בכל מקרה היזמות הישראלית גישרה על פער של מאות שנים והשוותה קו עם אחיותיה באירופה ובארצות הברית.
הימים בהם היינו צריכים להרחיק עד התפוח הגדול כדי לנגוס בנתח בשר עסיסי במסעדת גורמה נחשבת, או לתכנן חופשה בסוויטה יוקרתית אל מול שדות המרעה בפיורדים הירוקים, התחלפו בנגישות יוקרתית פרי יצירה מקומית. נטולי כאב ראש מהתורים המשתרכים בשדה התעופה, דאגות מהשכרת הרכבים והצורך להפוך נווטים מהוללים, קוראי מפות ושלטים בשפה זרה, תוכלו פשוט לחצות את הגבול ברכבכם הפרטי אל ארץ הגליל.

חבל ארץ קסום, מוריק, טבעי ופראי, משלב ריחות פריחה לצד מראה עיזים ופרות רועות מלחחות עשב ואיכרים חורשים את חלקות האדמה שלהם. שם בינות לעצי החורש הפראי ומרחבי הטבע האין סופיים, ממוקם הבית באבירים, באווירה המזכירה בתי קיט בחבלי ארץ דוגמת טוסקנה ופרובנס. הבילוי הקסום יעניק לכם חוויה נגישה, במרחק נגיעה, המשלבת איכויות בינלאומיות עם הישראליות במיטבה.

 
ואם בארץ הגליל עסקינן, הבית שלנו טובל בירוק, עשיר בריחות ומבטא באופן מופלא את העונה על כל מאפייניה וכך גם האזור כולו.

השהות במקום מאפשרת להינות מניתוק מוחלט, כשאת העיניים שוטפים מראות עוצרי נשימה, את החיך מפתיעים טעמים מעוררי חושים והנפש זוכה לעיסוי נדרש כדי להטען מחדש ולהמשיך במסע המופלא שנקרא היום יום.
המרחבים הפתוחים, הנקיקים והשבילים הנסתרים מתהדרים בטבע כאילו היו תכשיט יקר.

 
צריך רק לדעת איך ולאן להגיע...

האזור מזמן עשרות רבות של מסלולי טיולים. בחרנו לספר לכם על אחד השם במרכז את הדת הדרוזית.

אחת הדתות המיסתוריות והייחודיות ביותר בהיסטוריה האנושית שרבים אינם מכירים. החברה הדרוזית היא חברה דתית ושמרנית, בעלת אורח חיים כפרי, הפועלת ללא הרף בכדי לשמר את המסורת, הדת והערכים הדתיים שלה. מדובר בדת סגורה ומסוגרת שיש בה פחות ממיליון מאמינים.
 

לפי המסורת הדרוזית אין מדובר בדת חדשה, אלא רק בהופעה מחודשת של אמונה מונותיאיסטית עתיקה ומזוככת.
מדובר בדת שהתפצלה מהאסלאם השיעי בראשית המאה ה-11. מקורה בפלג האסמעיליה, והיא התגבשה במצרים בתקופת שלטונו של החליף הפאטימי השישי "אל-חאכם באמר-אללה" (השופט במצוות האל, الحاكم بأمر الله) בין השנים 1021-996. מתחילת הפצת הדת ועד לשנת 1043 הופצו יסודותיה, ומאז לא מתקבלים מאמינים חדשים.

זו איננה דת פולחנית טקסית אלא פילוסופיה ניאו – אפלטונית. זוהי אמונה מונותיאיסטית המדגישה רבדים פנימיים וחברתיים של המשמעות ברוח הפילוסופיה - האל אחד והוא אינו נתפס בשכל האנושי, הוא אידיאה מופשטת והאמונה בו כוללת שתי מושכלות יסוד: האחת היא שכל אדם מכיר את האל בהתאם למידת שכלו וליכולת הבנתו. והשניה היא שהאל התגלה לעיני ברואיו מספר פעמים בתקופות שונות ע"י נביאי האמונה שהעבירו את רזי הדת ליודעי נסתר יחידי סגולה.

קשה למצוא קשר אמיץ עם בני דת זרה שהצליחו להתערות ולהיות חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית, כמו זה המתקיים עם בני העדה הדרוזית. עם תחילת ההתיישבות הציונית בארץ, החליטו הדרוזים להישאר בעמדה ניטרלית ולא השתתפו בפעילות הערבים
נגד היהודים.

בכפרי הגליל אף הצטרפו חלק מהדרוזים ל"הגנה", ובכך כרתו את ברית הדמים שבין הדרוזים לישראל. כיום משרתים הדרוזים בחי"ר, שיריון, חיל הים, סיירות מובחרות ולאחרונה סיימו שני צעירים דרוזים את קורס הטיס בחיל האוויר כשאחד מהם הוא מבני הכפר חורפיש, אליו תגיעו במסלול המוצע כאן.
כדי לטעום במעט את המסורת הדרוזית,

צאו לכם מהבית באבירים לכיוון חורפיש שם ממוקם אחד משני האתרים החשובים ביותר לבני העדה הדרוזית.
בשני צמתי ה - T הראשונים יש לפנות ימינה, בשלישי שמאלה ובטיפוס קל במעלה ההר תגיעו לכפר.
הכפר חורפיש (בערבית:حرفيش) הוא

 
למעשה מועצה מקומית שרוב תושביה הם דרוזים (99 אחוז), ומיעוטם ערבים נוצרים וערבים מוסלמים. בכפר מתגוררים קרוב ל- 6,000 תושבים. עם הגיעכם לכפר תוכלו לפגוש באחד האתרים החשובים ביותר לעדה הדרוזית, מקאם נבי סבלאן.
מקאם נבי סבלאן הוא המקום השני
בחשיבותו לדרוזים בארץ, אחרי קבר נבי
 

שועייב (הנביא יתרו) בקרני חיטין.
במסורת הדרוזית מזהים את נבי סבלאן עם זבולון, בנו של יעקב אבינו.
סבלאן ככל הנביאים, אימץ חיי צנע והקדיש את חייו לעבודת האל. הוא יצא ממצרים לחברון, ועורר את כעסם של השליטים המוסלמים בשל חשדם שהוא פוגע באמונה המוסלמית.
הם שלחו צבא לרדוף אותו ולאוסרו והוא נאלץ לברוח. במנוסתו הוא הגיע לגליל והתיישב במערה על הר זבול, שם הקדיש את זמנו ללימוד ופירוש כתבי הקודש תוך שהוא חי חיי סגפנות. החברונים עלו על עקבותיו ואיימו לתופסו. על פי סיפורי המסורת הנביא התפלל לאלוהיו וזה עשה עימו נס וסכר את ערוץ הנחל. מי הנחל השופע נסכרו

 
ונאגרו, גאו ועלו והגיעו עד פתח המערה. רודפיו לא יכלו להגיע אליו וכך ניצל הנביא. הנחל שנסכר ועלה על גדותיו נקרא מאז ואדי חביס (הסכר בערבית) ואילו הכוך בו הסתתר נקרא "נבי סאבלן".
ואדי חביס נמצא בחלקו העליון של נחל כזיב ונחשב לאחד החלקים הפחות מטויילים, אך היותר יפים ומומלצים לביקור.
הדרוזים בנו על ההר מתחם גדול. המצבה נמצאת בחדר קטן במרכז המבנה. במקום גם אולמות לקבלות פנים, בית תפילה ובית ספר ללמודי דת מדרסה). כדי להגיע לנבי סאבלן במרכז כפר חורפיש, יש לפנות ימינה בכביש העולה לפסגתו של הר זבול.


ניתן לבקר במבנה תוך כבוד לקדושת המקום ומנהגיו (של נעליך מעל רגליך וכסה ראשך). אם יתמזל מזלכם תוכלו לשמוע מפי הדרוזים עוד כמה פרטים על המסורת הכל כך מסתורית והמנהגים הקשורים במקום. הנוף הנשקף מפסגת ההר עוצר נשימה ושווה בהחלט את הביקור.

הוראות מדויקות והמלצות על מסלולים נוספים באזור תוכלו לקבל מאיתנו עם הגיעכם לבית באבירים.
באמתחתנו מסלולים מרהיבים, שופעים במידע רחב על האיזור בו אנו חיים, ארוכים, קצרים, רגליים או רכובים, אתגריים או קלילים. נשמח לשתף אתכם ולהמליץ.

כמו ציר זמן היסטורי, מיטיבה האופנה להצביע על ההתפתחות שלנו כמדינה, על תפיסות העולם המשתנות ועל התמורות המנטליות והחומריות. תרבות האינסטנט בה אנו נלחמים כיום, אינה מזכירה ולו במעט את הרוח הפטריוטית שנשבה בין מסדרונות מפעלי הטקסטיל הראשונים שקמו בביצה המקומית, בזמן שהביטוי השגור הזה היה מציאות הלכה למעשה. בחרנו בשלוש תקופות מקום המדינה ועד היום, שמייצגות את העשייה הישראלית.

סיפורו של מפעל א.ת.א הוא סיפור המשלב אריגת בדים וחלומות. בדיוק כמו שהיום יזם צעיר וחדור מוטיבציה חוצה ימים ויבשות כדי לשכנע בטיב הרעיון שלו ולגייס מליונים לייצורו כך נלחם אריך מולר, ציוני סוציאליסט, לתקוע יתד שתסמל את העשיה העברית הארצישראלית. א.ת.א שנוסדה בראשית שנות ה-30 ושגשגה בישראל של שנות ה-60 הובסה במלחמה של מדינה שבקשה לאמץ לעצמה את הקפיטליזם האמריקאי.

השם א.ת.א הוא ראשי תיבות של אריגי תוצרת ארצנו. כמה פטריוטי. רק השם לבדו, שניתן למפעל ע"י ש"י ענגון מביע את עוצמת הקשר והזיקה למקום, לעשיה ולכוונה. נדמה כי אם מישהו היה נותן שם שכזה היום למפעל או לבית אופנה הוא וודאי היה מוצא חיקוי שלו בארץ נהדרת. בראשית דרכו התמחה א.ת.א בייצור בגדי עבודה- מכנסי חאקי, כובע טמבל וחולצה כחולה וכבש מקומו כמפעל הגדול ביותר במזרח התיכון.

בשנות ה-40 המשיכה לשלוט התוצרת בשוק המקומי ובן גוריון ייצג את החברה בכבוד, כמעט בלי ידיעתו.
נראה כי הקריקטורה המפורסמת של
הישראלי הזרוק עם כובע הטמבל שצייר דוש הייתה בהשראת בן גוריון ובגדי א.ת.א שהיוו חלק בלתי נפרד ממלתחתו.
בשנות ה-60 הלך ודעך הביקוש לחאקי ולכחול. הישראלי הפרובנציאלי החל לצאת את גבולות המדינה וביקש להתלבש כמו במדינות שמעבר לים. באותן שנים מייסדי א.ת.א נפטרו והמפעל החל לעבור בעלויות שונות. בין מעבר למעבר היה ניסיון לייצר קולקציות מעודכנות. עודד גרא, שוקי לוי, לולה בר ונוספים עיצבו כל אחד מספר מצומצם של קולקציות בלבד.

העדר הרוח היזמית המאמינה ובתוספת התמורות שהתדפקו על שערי המדינה
המתפתחת גרמו ליצירת פער בין המפעל ליצרני האופנה המקומיים, פער שהלך וגדל ובהעדר מנהיגות וחזון נסגר המפעל בראשית שנות ה- 80.

א.ת.א ספקה בעיקר פונקציונאליות ונתפסה ככזאת. יתכן שזה היה חלק מאי היכולת לבצע את השינוי, ובזמן שהמפעל הציוני מתלבט בצעדיו לאן, מפתח בארץ הרחוב האופנתי.
אל תוך הפונקציונאליות נכנס הטעם האישי.
מעצבי טקסטיל וחנויות יד שניה החלו לשטוף את רחוב דיזנגוף שהיה מוקד בוהמייני ואופנתי מובהק.
אחד ממקומות המפגש של הבוהמה התל- אביבית, היתה חנות מיד ליד.


חנות יד שניה שהייתה מהראשונות בנוף המקומי.
סימה קנטור, ילידת חיפה ובעלת חוש אסתטי מפותח, הגיעה לעיר הגדולה והחלה במכירות ביתיות מאוסף הפריטים האישיים שלה.
 

משזה הצליח והפך להיות שם דבר, החליטה קנטור למסד את הפעילות ופתחה חנות. את תצוגות האופנה בפתיחתה של כל עונה הייתה עורכת בחלל הקטן של החנות. דוגמניות בעלות שם, דוגמת קארין דונסקי הגיעו למקום לדגמן, אך בניגוד לפירוטכניקות שנראות היום, הצניעות והתמימות עדיין שמרו על מקומן והדוגמניות צעדו על רצפת החנות כשהן מסתכלות לעיתונאים וליחצ”נים שפקדו את המקום, בגובה העיניים. אנשי רוח ושחקני תיאטרון היו מגיעים לחנות ומפקידים עצמם בידי סימה וכך גם כלות צעירות ביום חתונתן. קנטור ממייסדות היד השניה בישראל, הרחיבה את תחום פעילותה.
כשחשה כי החנות עומדת לפני מיצוי היא סגרה אותה בצעד מכוון ופתחה בוטיק לאנז'רי בכיכר המדינה.

הפריטים בו הוצגו בתוך ויטרינות ושידות עתיקות, שהיו אהבה ישנה שלה והוא .הפך במהרה לשם דבר בעיר הקטנה
הטעם הטוב שנחנה בו, הידע שצברה וחוש אסתטי מפותח, דיגדגו לה באצבעות ומשכו אותה אחרי עשר שנות פעילות לפתיחת גלריה המציגה פרטי ריהוט וכלים הפועלת עד היום,

 
כבר קרוב ל-30 שנה, ברחוב נחמני התל-אביבי.

ניתן להבחין בברור בטעם האישי שנכנס לשחק תפקיד. לא קונים רק את מה שצריך אלא גם את מה שנראה יפה. תרבות השפע מצמיחה ניצנים. הייצור בארץ הלך והפך קשה.
 

עלויות הייצור המאמירות גורמות כיום למעצבים המקומיים להיאנק ולהלחם מלחמה עיקשת על קיומם. מנגד, מציעות רשתות הענק את מרכולתם, תוצרת סין ברובה, במחירים שאינם ברי תחרות למי שמתעקש לייצר כאן תוצרת כחול לבן. המעצבים שבחרו לייצר בישראל הם מראש יקרים יותר. היוקר אינו יוקר מנקר עיניים במהותו, כפי שהרוב וודאי חושב לעצמו בשעה שחולף על פני פריט מעצבים עם תג מחיר מנופח מתנפנף בחלון ראווה אורבני. מתח הרווחים של המעצבים נמוך, עלויות הייצור מרקיעות שחקים, הלקוח הממוצע פונה מטעמי נוחות ותקציב לרשתות הגדולות והרחוב נראה כמו שיבוט של בני אדם.
נדמה כי אם כל אחד מאיתנו היה רוכש לעצמו פריט מעצבים אחד בכל עונה. לא יותר. אחד, יחיד ומיוחד הוא היה תורם להעשרה ייחודית של מלתחתו המתהווה ועל הדרך היה מסייע ליצירה המקומית לשמור על התוקף שלה.

בכלל נושא יצירת תעודת הזהות האישית ראוי שיטריד כל אחד מאיתנו. ההשתעבדות לטרנד ולמה שנחשב מתחלפת אט אט בעולם ומפנה מקום לפיתוח האינדוודואל, באופנה, באדריכלות ועיצוב פנים, באוכל ובמהות החיים.
ניתן לראות מעצבים דוגמת עידו רקנטי, בנות לולו ליאם, דינה גלאס, נעמי מערבי, TES, אלומה ומעצבים מקומיים נוספים המעיזים לקחת את האמונה האישית שלהם, את המאוואים והרצונות, תוך שהם מודעים למגמות האופנתיות אך לא משתעבדים להן ולא
מאפשרים להן להכתיב את הטון כשיוצרים על בסיסן קולקציות

עשירות בייחוד אינדוודואלי, כזה שיבטיח לכם בחירה עם אופי ונשמה עם סיפור והיסטוריה של חלום שהפך לדגם ובסוף לפריט לביש ולא עוד פיסת בד תפורה כחלק מתהליך יצור מונוטוני, המייצר אופנה להמונים.

מה שהתחיל כתחביב הפך למבשלת בירה ייחודית המייצרת בירות ישראליות
העונות לשמות שלא ישאירו אתכם אדישים. אבל למי אכפת משמות?
הטעם המשובח והדיוק שהצליחו לייצר הדובים, עשו להם שם שהולך לפני
הבירות שהם מייצרים. כדאי לנסות בבית.
 
אם אתם מחובבי הבירה, סביר להניח שתמצאו לעצמכם מגוון רחב של תירוצים מוצדקים להפליא, ללגום היישר מהבקבוק את המשקה התוסס בעל אלף הטעמים אך תודו שאין וכנראה שגם לא יהיה מועד מושלם יותר מיום העצמאות ללגום ולהתענג על האהובה הנצחית. מזג האוויר שמתחמם, שיפודים המביאים עמם ניחוחות של נתחי בשר משובחים בעודם נצלים על המנגל והיד שלופתת בקבוק בירה איכותית. יש ישראלי מזה?
ההבדל הדק בין פונקציונאליות בסיסית ליצירה המביעה קו מקורי, אמונה וטעם מאוד מסוים של יוצריה, הוא ההבדל המהותי בין מוצרים ושירותים רבים שאנו צורכים.
אחד האלמנטים הבונים טעם וסגנון היא ההתהלכות על החבל הדקיק שבין אותה שימושיות מבוקשת לטעם השונה, המיוחד. שני האלמנטים נדרשים, אך השילוב בינהם הוא אומנות בפני עצמה והיא שקובעת בסופו של דבר את הטיב. הדובים הוא מותג בירה צעיר, אפוף שיק ומגרה המגיש את הבירה באור תוסס ומעודכן ומתוך אהבה גדולה והבנה עמוקה לאחד המשקאות הפופולאריים והעתיקים ביותר בעולם.
"הדובים" משלב סיפור משפחתי מרגש, ידע מקצועי, אהבה והבנה
עטופים כולם בבקבוקי בירה ממותגים המציעים חמישה טעמים שונים, מפתיעים ומרעננים.
נישת בירות הבוטיק הישראליות מקמה לעצמה מקום של כבוד בשוק האלכוהול המקומי והיא מתרחבת כל העת. דגן ורותם בר אילן הם שני אחים שבעת טיול קרוואנים משפחתי שערכו בארה"ב נחשפו לתחום מבשלות הבירה. אחיהם המאומץ שגר בארה"ב מבשל בירה כבר מספר שנים בחצר ביתו, כתחביב. דגן ורותם הציצו ונפגעו, שבו ארצה והחלו לבשל בירה בבית. עשרות בישולים וניסיונות, אלפי בקבוקים שחולקו לחברים, משחקים במיתוג התוויות, בלוג שצבר לעצמו קהילת אוהדים ואף הקמה של מועדון מבשלים ישראלי בשם "חובבי ציון", התגבשו לכדי יצירת מוצר מדויק. בשלב מסוים
כשהרגישו מוכנים פזלו לכיוון האפשרות של הקמת מבשלת בירה מסחרית. האחים בר אילן ראו עצמם מההתחלה כגורם משמעותי בעיצוב תרבות הבירה בישראל וביצירה של קהלים חדשים.
אני מודה שגם מי שלא אוהב בירה (יש כאלו?) ישמח להתאבזר בבקבוק של הדובים ולו רק בשביל התוויות המעוצבות, מלאות הסטייל והנועזות שמציע המותג.
הבירות של הדובים עשירות בטעמים. יצרני בירת הבוטיק נעים בתוך עולם עשיר של סגנונות ובוחרים לעצמם את הבירות שמעניינות אותם. מארה"ב, דרך האי הבריטי, לבלגיה ויעדים נוספים. בכל אחת מהבחירות נשארים נאמנים לסגנון, אבל כיאה לדובים, לוקחים אותו לקצה. אותו קצה שמעניק את הייחוד הדובי לבירה.

על חמש בירות עומדים הדובים
אינדירה- בירה בסגנון IPA, בירה עם הרבה כשות שמעניקה מרירות גבוהה וארומות פירותיות נהדרות. המכה הראשונה- בירה אדמדמה עם מעט לתת מעושן שנותן לה קיק קטן ומפתיע.
חצות- בירה אפלולית בסגנון פורטר. בירה כהה מאוד עם טעמי קליה מורגשים שקל וכיף לשתות.
יונק הדבש- בירה בסגנון בלי עם דבש ותבלינים. בירה מתוקה, חזקה ובעלת גוף.
מדגדג לכם באצבעות להרחיב את תרבות הבירה שלכם? תרבות הבירה המתפתחת בביצה המקומית מצרפת לשורותיה יותר ויותר אוהדים והסדנאות בתחום התפתחו בהתאם כשמעניקות תשובה למי שמבקש להעמיק את הידע. ככלל, כשמבינים משהו ומכירים לעומק את מה שעומד מאחורי, הדברים תמיד נראים יפים יותר והופכים טעימים יותר. אם מתחשק לכם לדעת איך מייצרים בירה? מה זה לתת? מהי כשות? איך נוצר אלכוהול, מה ההבדל בין לאגר לאייל? איך נוצרת בירה כהה? מה יש בבירה בהירה? ומה כדאי לדעת לפני השלוק? בסדנא חוויתית שמקיים צוות הדובים, במתחם "דברים טובים" שבכניסה למצפה אבירים, יערכו לכם היכרות עם המשקה המורכב, עם הטעמים והניחוחות שמביא עמו, תכירו את המרכיבים ואת התהליך, תקבלו גם מעט היסטוריה על קצה המזלג, תוך כדי לגימות טעימה משלל הסגנונות השונים שמציע עולם הבירה. לפרטים על מועד קיום הסדנא הקרובה: 054-5772772

את הבירה המיוחדת ניתן להשיג בחנות המעדניה שבמתחם "דברים טובים" ובמספר נקודות נוספות ברחבי הארץ.
 

אנחנו כאלה מקסימים, מנופפים כל אחד בעדה שלו ויוצאים חוצץ נגד כל עדה אחרת שיש, כאילו הייתה קללה עסיסית, אבל בסוף היום חוזרים הביתה. הפולניה למרוקאי, הסורי לייקית, האוסטרי לתימניה. הלו זאת חלק מתבנית נוף הולדתנו. מעורבים ומעורבבים עד עמקי נשמתינו.
מעל לשני עשורים, שישי אחרי שישי דלית חיון לא פוסחת על הכנת דג חריף שנאכל בתאווה יחד עם חלה טריה. דג כמו שהסבתות המרוקאיות מכינות. דלית חיון היא פולניה אסלית, שנשואה זה 24 שנה לניסן המרוקאי. את הרזים לדג החריף של שישי ספגה מהחיים לצד המטבח המרוקאי והיום גם זקני השבט לא יצליחו להבחין כי יד פולניה הייתה מעורבת בדג החריף שהם טועמים.
שלם מזרחי ז"ל, עלה מדמשק והביא עמו לקיבוץ את סודות המטבח הסורי. אחרי שהתאהב בטלילה הייקית, לאט לאט הזדחלו לסירי הקובה והממולאים החריפים הניחוחות האירופאיים מזרחי אמנם לא נכנע למנהג הפולני ובאמבטיה שלו לא שחו קרפיונים, אך למרות זאת, שנים מאוחר יותר הוא זכה בתואר מלך הגפילטע פיש של קיבוץ בית השיטה.

מוקסמים מהסיפורים המרגשים המצליחים אולי יותר טוב מכל כתבה להמחיש לנו ישראלי מהו ומיהו, משתפים אתכם בשני מתכונים- הדג החריף של דלית הפולניה והגפילטע פיש של שלם הסורי.
מתכון דג חריף - 4 סועדים

מצרכים:
דג וחצי מפולט (דלית ממליצה על מוסר ים או דג נסיכת הנילוס
המרוקאים בדרך כלל לדבריה מעדיפים על פי רוב מושט)
7-8 שיני שום
גמבה
1-2 פלפלים חריפים תלוי במידת החריפות הרצויה
5 פלפלים יבשים מתוקים
צרור כוסברה
מלח
פלפל
פפריקה מתוקה מרוקאית (בשמן)
שמן


הכנות:
חוצים כל פילה לחצי (במקרה של דג הנסיכה ניתן לחלק ליותר)
פורסים את שיני השום לפרוסות
פורסים את הגמבה לרצועות
במידה והפלפלים החריפים גדולים ניתן לחצות אותם
מכינים תערובת תבלינים ושמן שהם גולת הכותרת של רוטב הדג החריף:
חצי ספל שמן אליו מוסיפים 3 כפות גדושות מהפפריקה המתוקה, מלח ופלפל ומערבבים.


הלכה למעשה:
מטגנים קלות את פרוסות השום והפלפלים – אדום, חריף ויבש – במעט שמן, מכסים את הסיר ומאדים 10 דקות בערך.
מניחים את פרוסות הדג (כשהעור כלפי מטה) בנוחות רבה בסיר ומבשלים על אש גבוהה אחרי חמש דקות בערך שופכים פנימה את השמן המתובלן על חתיכות הדגים.
נותנים לזה להתבשל על אש גבוהה 5-7 דקות, מוסיפים את הכוסברה ומנמיכים את האש.
חשוב מאוד להרטיב בעזרת כף את הדגים ברוטב לאורך כל התהליך.
התהליך מהרגע שהכנסנו את תערובת השמן המתובלנת ועד סיום הבישול אמור לקחת בין רבע שעה לעשרים דקות לא יותר, תלוי בעובי פרוסות הדגים.

מתכון גפילטע פיש

אחד המטעמים של המטבח הפולני שלמעשה הומצא והתגבש כמענה לעוני, בו דג לכל אדם לא בא בחשבון. הקציצות עצמן הצליחו להפיק תוצרת גדולה יותר מכל נתח דג. אנחנו מברכים תמיד לשפע אבל תודו שכשאנחנו קצרים במצלצלים היצירתיות שלנו פורצת גבולות ומפיקה מרגליות.
מצרכים:
לציר:
2 בצלים פרוסים עבה
3 גזרים פרוסים עבה
כפית סוכר
מעט מלח
פלפל גס
‎לקציצות:
1 ק"ג דג קרפיון נקי
2 בצלים
1/2 כוס קמח מצה
3 ביצים
כפית סוכר גדושה
פלפל לבן
מעט מלח
הלכה למעשה:

הכנת הציר:
‎ראשית, יש להכניס את כל חומרי הציר וחלקי הדג (מומלץ להשתמש בראש, גב ועור הדג) לסיר רחב עם כ-3/4 מים.
‎להביא לרתיחה ולבשל במשך כ-10-15 דקות על אש בינונית.
‎להוציא מסיר את הראש, העור וגב הדג.


הכנת קציצות הגפילטע פיש:
לערבב את הדג הטחון עם כל התבלינים עד שתתקבל עיסה דביקה.
‎להוסיף קמח מצה ולהניח בצד למשך כשעתיים.
‎להביא את הירקות והמים לרתיחה.
‎ליצור קציצות ולסדר אותם בתוך הסיר בשכבות. ‎בין סידור שכבה אחת לשניה, יש להמתין עד שהמים יגיעו שוב לרתיחה.
‎לשים את ראשי הדג מעל הכל.
‎לבשל במשך כחצי שעה, עם סיר מכוסה ואחר-כך לפתוח מעט מכסה הסיר ולבשל במשך חצי שעה נוספים. במשך הבישול, מומלץ לנער מפעם לפעם את הסיר כדי למנוע הדבקות הקציצות אחת לשניה.
‎להשאיר עם מכסה סגור עד להתקררות מוחלטת.
‎להעביר את הקציצות גפילטע פיש לכלי ולקרר היטב במקרר.

תתחילו להתאמן

יצירה חופשית היא חלק מערכי העצמאות וכשהיא משלבת בתוכה את ערכי
הישראליות ושמה במרכז את העשייה המקומית היא בנוסף מרחיבת לב וממלאה בגאווה.
נעלי פלטפורמה כחולות עם קשירת חבלים, בינגו, מרכז שוסטר, רמת אביב ג',
699 שקל

חצאית פפיטה, רזילי,
חנויות רזילי,
469 שקל

חולצה לבנה מפוסלת,
פזית קידר, יהודה מרגוזה 30, יפו, 540 שקל
צמיד אבני ספיר כפול עם חוליות זהב, אגס ותמר,
שבזי 41, נווה צדק, ת"א, 3,560 שקל

שמלת בלומה משי כחולה עם תחרה, גרטרוד,
כיכר מסריק, ת"א, 680 שקל

נעל עקב לבנה עם פפיון,
שופרא בהונות,
חנויות שופרא בהונות, 645 שקל
תיק גב ותיק איפור תואם - עור לבן, לימור גלילי, אוסישקין 28, רמה"ש,
תיק גב: 1,485 שקל,
תיק איפור תואם: 230 שקל

תיק קלאץ' כחול, לימור גלילי,
אוסישקין 28, רמה"ש,
780 שקל

שמלת מניפה, MIZO,
שבזי 51, נווה צדק, ת"א, 459 שקל
מכנסי קופיקו,MIZO,
שבזי 51, נווה צדק,ת"א,
489 שקל

טבעת כסף וזהב משובצת אקווה מרין, אגס ותמר,
שבזי 41, נווה צדק, ת"א,
2,150 שקל

שתי חולצות גברים כחול לבן, ליאת זרמון,
דיזינגוף 171, ת"א,
250 שקל
פיפט שואו מבריקות על עקב, שני בר,
דיזנגוף 151, מקווה ישראל 3, ת"א , 715 שקל

פיפט שואו על עקב כחול לבן, שני בר,
דיזנגוף 151, מקווה ישראל 3, ת"א , 725 שקל

מכנסי פפיטה, רזילי,
חנויות רזילי ,575 שקל
נעל סירה פפיון, שולה,
חנויות שופרא בהונות, ת"א ,
357 שקל

עגילי ספיר ויהלומים, סליוס,
מרכז שוסטר, רמת אביב ג',
28,500 שקל

צמיד אבנים, פבריקה,
לבונטין 6, מתחם החשמל,ת"א
390 שקל
חולצה לבנה מכופתרת ללא שרוולים, קום איל פו,
חנויות קום איל פו, 990 שקל

נעלי רשת כחולות, שופרא בהונות,
חנויות שופרא בהונות,
645 שקל

תיק פסים קייצי , רזילי,
חנויות רזילי,
349 שקל
אוהד נהרין זיהה את מאמי שימיזאקי כשרקדה באירופה. מאז היא חלק מהנוף המקומי.
ביישנות יפנית מהולה בציניקניות הישראלית.
כילדה בת 8 ידעה שהריקוד יהיה היצירה המרכזית של חיה. כשהייתה בת 16 התקבלה לבית הספר היוקרתי לריקוד מוריס ואז'אר בצרפת ומאוחר יותר בעת שהותה בגרמניה פגשה לראשונה את אוהד נהרין. מאמי שהסתקרנה התקבלה ללהקת צעירי בת שבע ומאז היא כאן, חיה ביננו כאחת מאיתנו. משמרת את הביישנות היפנית, אך מפגינה גינונים ישראליים ראויים לציון.‎
מה הכי ישראלי בעינייך?
‎ספונטניות וקומבינות, בהקשר הטוב של המילים. ביפן אם רוצים לצור משהו לוקח שנים עד שמוציאים אל הפועל. בישראל, היום חסר לך סטודיו לעבוד בו ולמחרת מתוך קשרים אתה כבר מוצא לעצמך פתרון. היום צץ רעיון ומחר כבר מתחילים ליצור. לוקח זמן להתרגל לזה, אבל אין ספק שיש בזה קסם גדול. וגם ארוחות שישי. ביפן יושבים עם המשפחה פעמיים בשנה, כאן כל שבוע. אני מאוד מעריכה את זה. זה סמל מובהק לישראליות בעיני.

אילו מאפיינים ישראליים נראים ביצירה שלך?
‎ביפן המוטיב העיקרי בריקוד הוא מוטיב של סבל וקושי בעוד שהיצירה
הישראלית מאופיינת בהנאה רבה. מופגנת הרבה אהבה ולעיתים אף נמתח הגבול ומשתלב ביצירות גם אופי מעט סקסיסטי. אני מאוד מתחברת לזה ושמחה שיוצא לי לשלב את האלנמטים הישראליים ביצירותיי.

האם קיים חיבור לישראליות ביצירה שלך?
‎האינטראקציה שלי היא כמעט 100% רק עם ישראלים. אני מלמדת מחול בבה"ס הדמוקרטי בכפר סבא, עובדת על פרויקטים ביוזמתי, כמו לדוגמא, "שיטפון" המופע האחרון שהעליתי בסוזן דלל בשיתוף עם הרקדנים רועי אפרת ואדם קלדרון. ברור שאני מביאה איתי את היסודות שעליהם גדלתי אבל הישראליות ניכרת בכל אינטראקציה שלי כאן. שיטפון אגב הוא דוגמא מצויינת לביטוי הרגש, האהבה והחופש שמאפיינים את היצירה הישראלית ובמופע הם זורמים מהבמה ושוטפים את הקהל.

משאלת לב
‎להמשיך ליצור, להיות פתוחה לקבל, להכיר תרבויות, מנהגים, שפות ואנשים חדשים.

היכן את מרגישה הכי ישראלית?
‎אני מגדלת ילדה ישראלית. מחר למשל אני יוצאת עם הכיתה שלה לטיול בהרי ירושלים. אני נפגשת עם נוער ישראלי כשאני מעבירה לו סדנאות
ושיעורי ריקוד. אני חושבת שהמפגש היומיומי עם הקהל הישראלי נותן לי להרגיש חלק מהמקום ומההוויה. וגם העובדה שהתחלתי לבשל מפרום ממתכון שקיבלתי מסבתא של בן זוגי לשעבר, אביה של ביתי.

קטיה נבלר עלתה מרוסיה לפני 10 שנים ונדמה כאילו נולדה כאן.
פטריוטיות ישראלית בשילוב תעוזה עיצובית.



קטיה נבלר מעצבת צעירה ונועזת המביאה עמה עולם עשיר של דימויים והשראות. איורי האופנה שלה מביאים לידי ביטוי את עולם התוכן הססגוני בו היא פועלת, מצליחים להביע את טעמה ואת כתב היד העיצובי המנחה את עבודותיה. האינדיווידואל והאומץ ניכרים, בעיצוביה המפתיעים ונדמה כי היא מחקה בעיקר את פרי דמיונה. הצבעוניות והגזרות שאינן שגרתיות הפכו להיות סימן ההיכר שלה. לדבריה, יוצרת נבלר לנשים שאוהבות צבע ולא מפחדות להפגין את הנשיות שלהן. את ההשראות היא שואבת בעיקר מסרטים ותמונות משונות השייכים לתקופות נוסטלגיות רחוקות או מאלמנטים מגרים ויזואלית הנקרים בדרכה.
נבלר עלתה ארצה מרוסיה כשהייתה בת 10, מתגוררת כיום בתל- אביב ובשנה הבאה. תסיים את המסלול לעיצוב אופנה בשנקר.
לצד אלזה סקיפארלי, בלנסיאגה, פול פוארה, אמילין פוציי הנמנים על המעצבים האהובים עליה, מפרגנת קטיה גם לעשיה המקומית כשמציינת את בנות- לולו ליאם, אנה קיי וקום איל פו כשלושה בתי אופנה מקומיים, האהובים עליה.
מה הכי ישראלי בעינייך?
‎השיר "ארץ טרופית יפה". זה שיר שגורם לי לחייך ולהרגיש בבית.
זה קצת ילדותי אבל אני מתהההה על השיר הזה

אילו מאפיינים ישראליים קיימים ביצירה שלך?
‎אולי לא במודע יש מאפיינים שאפשר לייחס אותם לעצם היותי ישראלית אבל אני לא פועלת מהמקומות האלה.

היכן ביצירה שלך את מרגישה את החיבור החזק ביותר לישראליות?
החיבור למציאות ולחלום שאוכל להגשים אותו בתקווה בארץ.

חשוב לך שיזהו את היצירה שלך כיצירה ישראלית?
‎חשוב לי שיזהו אתי כיוצרת ישראלית כי כאן גדלתי רוב חיי, כאן זה הבית וחשוב לי שידעו שהוא קיים ביצירות שלי.

מה משאלת הלב שלך בהקשר הישראלי?
למה את מייחלת ומה את מאחלת?
‎שאוכל ליצור בארץ! ולא בשום מקום אחר בחו"ל. באופן כללי אני חושבת שיש לנו עוד על מה לעבוד, אבל יש לנו ארץ טרופית יפה, חמה וכיפית!

מתי את מרגישה הכי ישראלית?
‎כשמתקיים השילוב של חום הקיץ, מטקות מעצבנות, אבטיח קר וים.