אל הים הכחול

 

אל הים הכחול יש שתי דרכים עיקריות להגיע.

 

הראשונה משולבת בטיול יוצא דופן ומומלץ ביותר לכל מי שנמצא באיזור הקסום הזה. הזדמנות נפלאה לנשום את הגליל המערבי עד תום. לגלוש מההר הירוק לכחול העמוק.

 

הדרך השניה - יפהיפיה כשלעצמה - דרך המלך. 

 

נצא מהבית באבירים ומהמצפה. בשלשת צמתי ה- T נפנה ימינה. הפניה השלישית מעלה אותנו על כביש 89. זהו כביש הרוחב האמצעי של הגליל המערבי. תחילתו בנהריה וסופו בצומת אליפלט. אורכו כ- 58 ק"מ והפניה שלנו ממוקמת פחות או יותר באמצע שלו. זו היא דרך המלך בין אבירים והעיר הגדולה.

 

אנחנו פונים ימינה ויורדים ישר לחוף. הכביש מתפתל עולה ויורד ואנחנו איתו. אחרי צומת מעיליה מחכה לנו הפתעה עוצרת נשימה ומרחיבת לב ברגע בו נפתח מראה פנורמי רחב אל הים. בימים בהירים ניתן לראות את כל רצועת החוף מראש הנקרה בצפון ועד מפרץ חיפה.

אנחנו נתחיל בנקודה הצפונית ביותר - ראש הנקרה ונסיים בנקודה הדרומית מערבית של הגליל המערבי - עכו.

 

מומלץ לפנות בצומת כברי ימינה עד שלומי. בצומת שלומי נפנה שמאלה (לגולשים מההר הירוק לכחול העמוק בטיול על כביש הצפון, הפניה היא ימינה), ונמשיך ישר עד צומת ה- T הבאה. צומת זו מפגישה אותנו עם כביש 4 הידוע לכולנו, בחלקו הצפוני ביותר. נפנה ימינה ונטפס לנקודה הצפונית המערבית ביותר במדינה - ראש הנקרה. (לממשיכים ישר בצומת כברי ניתן לפנות ימינה אחרי משטרת נהריה).

 

חוף הגליל המערבי הוא אחד מהיפים והמרתקים בחופי הארץ. בין אטרקציה תיירותית-ראש הנקרה, חופים בתוליים - חוף בצת ואכזיב עד אורבניות עכשוית ועתיקה - נהריה ועכו.

 

ראש הנקרה רכבל ונקרות

 

אגדה עתיקה מספרת על עלמה צעירה מאזור עכו שאביה החליט להשיאה לגבר מבוגר מאוד ועשיר בלבנון. למורת רוחה, יצאה העלמה עם אביה וכל משפחתה מעכו אל העיר צור שבלבנון על מנת להינשא לאותו קשיש עשיר. בדרך, כשעברו ליד ראש הנקרה, זינקה העלמה מעל גב הסוס עליו רכבה, וקפצה אל גלי הים הגועשים. מאז לא נראתה עוד. אבל יש הטוענים שעד היום, אם מטים אוזן ומקשיבים היטב, אפשר לשמוע אותה שרה שיר עצוב בתוך הנקרות האפלות והמסתוריות של ראש הנקרה.
בין אם מדובר באגדה דמיונית או בסיפור אמיתי – אין עוררין על כך שראש הנקרה הוא מקום רומנטי במיוחד בימי חורף סוערים בהם ניתן לחזות במערכת היחסים העזה, המתנהלת כבר זה מאות אלפי שנים, בין הים והסלעים.

 

שרשרת זעזועים תת-קרקעיים יצרה סדקים רבים בסלע. מי הגשמים שירדו במשך הזמן חדרו בעד הסדקים אל לבו של הסלע, המסו והרחיבו אותם עד שיצרו בתוכם מחילות ומערות קטנות, מה שנקרא - תופעה קרסטית. גלי הים הפורצים בשצף קצף לתוך הסדקים ממשיכים את מלאכת ההרחבה, מלחכים את הסלע וחורטים בו צורות. בעבר אפשר היה להגיע אל הנקרות רק בשחייה. כיום אמצעי הגישה אל הנקרות הוא הרכבל שהוא אגב, התלול והקצר ביותר בעולם. תמצאו כאן שתי קרוניות, האחת יורדת והשנייה עולה. מהקרונית המראה מרהיב ומפחיד כאחד על הסלעים ממול מקננות ציפורים רבות: יונים, שחפים לבנים גדולים ועוד. בירידה אל הנקרות אתה מרגיש כאילו אתה ציפור, בין שמיים וארץ, והנוף נפרש מתחתיך במלוא הדרו. הרכבל פועל בכל ימות השנה, למעט ימים בודדים של סערה ורוח קשים במיוחד.
בהמשך עוברים דרך מנהרות הרכבת. הבריטים ששלטו בארץ לפני קום המדינה החליטו לעבור דרך הצוק ולא מעליו. הם היו זקוקים לקו תחבורה נוח, זול ויעיל ממצרים לאירופה, דרך ארץ ישראל, ולכן בנו את מסילת הברזל הגדולה, שחלק משרידיה אפשר לראות עד היום באזור חוף בצת וגם כאן. במאמץ אדיר שמטרתו ליצור קשר רכבות ממצרים דרך ארץ ישראל, לבנון, תורכיה וממנה אל אירופה, נחצבו שתי מנהרות באורך כ-190 מטר וביניהן גשר שנמתח על פתחה של הנקרה הגדולה. בכך התאפשר לצבא הבריטי להעביר בקלות חיילים ונשק למלחמה בנאצים. במנהרה הצפונית, שם לא שונה כמעט דבר למעט כיסאות שהוצבו בשורות על מנת שהמקום ישמש כמיני אולם קולנוע, בו מוקרן מיצג אור-קולי "הים והסלע". המשך המנהרה כבר בשטח לבנון. המיצג האור-קולי הוא קצר וממצה, מספר את סיפורו של המקום ומציג באופן ויזואלי את הליך התהוותן של הנקרות. זוויות הצילום הן מיוחדות מאוד ובין הצילומים המקוריים ניתן לראות כיצד נחצבו מנהרות הרכבת וכיצד פוצץ גשר הרכבת על ידי פלוגה מגדוד 21 של חטיבת כרמלי בליל ה- 27.3.48.

 

עונות השנה, הרוח, גובה הגלים, זריחת השמש ושקיעתה ואור הירח – כל אלה מאדירים את יופי הנקרות. בנקרות מרגישים את קטנות האדם את מול איתני הטבע. המים ניתכים בעוצמה אדירה בסלע, במיוחד בשעות סערה, וניתזים אל על. חוויה לא שגרתית ומרגשת קוראת כשהמים מטפסים כמה מטרים באוויר ונוחתים על משטחי הטיילת.

 

צוק ראש הנקרה הוא הנקודה הצפונית של קו החוף במדינת ישראל, ואתר תיירות רב אטרקציות. מעמדת התצפית נשקף נוף מרהיב. ממש מתחתנו נמצא חוף בצת, אחד החופים היפים, הנעימים והנקיים (בדרך כלל).

 

אל החוף נגיע דרך כביש 4 לכיוון דרום. בפניה הראשונה נפנה ימינה ושוב בפניה חדה - נפנה ימינה. נתפתל עם הדרך בתוך חורשת אורנים ובסופה נגלה לעיננו החוף.

 

חוף בצת

חוף בצת, החוף הצפוני ביותר בארץ.

לחוף זה שתי רצועות האחת - חוף מוכרז, קטן למדי בו מצויות מקלחות, סככות, שירותים, מזנון ומציל.

והשניה - הרצועה שאסורה לרחצה אך מפתה ביופייה ומרחביה. בתולית ויפיפייה ובכל צעד בה שוקעת כף הרגל ברכות ב"זיפזיף" הנעים. צבות הים מחבבות את החוף וחוזרות להטיל בו מדי שנה את ביציהן. זאת הסיבה שהחוף הוכרז כשמורת טבע וגם הדיג אסור בו.

 

צוק ראש הנקרה סוגר על החוף מצפון ונוכל לראותו נישא מעלינו. המביטים דרומה יתקלו בקו הנוף של נהריה ומכיוון מערב אפשר לראות, בולטים במרחק לא רב מקו החוף, שלושה איים: אי ששמו שגביון ע"ש שגביון שהיה ראש בית כנסת בעיר אכזיב בתקופת המשנה. (בשנת 1987 הקים יזם נהרייני אתר תיירות על האי, אז הוענק לו הכינוי "אי האהבה" וכך הוא נקרא עד היום בפי תושבי האיזור). האי השני הוא -אי אכזיב והשלישי, אי קטנטן - שונית אכזיב המהווים חלק משמורת הטבע.

 

ניתן להחנות את הרכב או להמשיך בנסיעה דרומה (שמאלה בצומת ה- T), לכיוון חוף אכזיב.

 

חוף אכזיב

בחוף אכזיב הקסום נחזה במפגש דרמטי של הגלים השוצפים עם קו סלעים. חוף יפיפה ואם חשקה נפשנו בטיול רגלי לאורך החוף, זה המקום.
מימיננו, בסמוך לגדר, בית ספר שדה אכזיב. אנחנו מגיעים אל קו החוף. כאן רכס הכורכר נפגש עם מי הים. כדאי לטפס עליו, לחפש את הכוכים שבו, בריכות הסלע, הלגונות - בריכות-ים טבעיות סגורות בכורכר, נהדרות לילדים קטנים, שיכולים לטבול בה בלי כל חשש ואם נעמוד דקות ספורות ונצפה לעבר האופק ה"גייזר" לא יאחר להופיע - מערה שגלי הים חצבו בסלע, והגלים מייצרים בה "גייזר" מלוח.

הטיול בחוף אכזיב הוא חוויה מרעננת בקיץ, ומרהיבה בחורף, כשהים סוער יותר. נוכל לפגוש בבעלי-חיים המתקיימים על טבלות הגידוד - משטח כורכר, שגלי הים שייפו במשך השנים ושיטחו את פניו. כיום הוא נראה כרצפת סלע ומוצף במי-ים רדודים. כאן מי הים סוערים פחות, ובסלע נוצרות מעין בריכות זעירות, שיצורי-ים שונים חיים בהן בשלווה יחסית. יצורים, בינהם תולעונים, ארבוני-ים, מלפפוני-ים ועוד

דרומה לאורך החוף, נעבור מפרצוני חול קטנים. החול שבהם מקורו ברכסי הכורכר שהתפוררו, ולכן גרגריו גסים. הגלים סחפו לכאן קונכיות רבות, ועמן גם שברי סרטנים, אצות ים וכדומה. לאוהבים לחפור ולגלות "אוצרות", זו יכולה להיות חוויה של ממש. בדרכנו נחלוף על פני סלעים הקרובים לקו המים, שרסס הגלים המלוח מכה בהם ללא רחם. כאן נמצא בעלי-חיים שכושר עמידתם גבוה, כאלה שביכולתם להיאחז היטב בסלעים מבלי להסחף עם זרמי הים, כאלה הם הצלחית, בלוט הים והחדשן.
צמחי יבשה לא מצליחים להתקיים על קו החוף, כי מלח הים שם רב מדי, אך כבר במרחק-מה מהמים נמצא צמחי חוף כמו עדעד, פרגה וצלף. את טיולנו נחתום ליד האנדרטה לזכר אוניות המעפילים, יצירתו של יחיאל שמי, איש קיבוץ כברי. 

מכאן אפשר לחזור ברגל עד הרכב ולהמשיך במסענו לאורך החוף לכיוון נהריה.

 

נהריה

בעיני רבים נחשבת נהריה ל"בירת הגליל המערבי".

נחל הגעתון חוצה את העיר לרוחבה ברחובה הראשי ולאורכו אנו נוסעים עד קצה העיר. הטיילת על חוף ימהּ של נהריה - כוללת מספר מסעדות ומקומות בילוי. בסמוך לטיילת נמצא מגדל המים המשמש כיום כגלריה עירונית לאמנות בה מוצגות תערוכות מתחלפות ובמוזיאון לתולדות המושבה שהפכה לעיר - "בית ליברמן" - הנמצא בפאתיה הדרומיים, ניתן ללמוד את תולדותיה.

הבדיחה המתגלגלת באיזור היא שהעיר שנבנתה ע"י ייקים היתה בעבר עיר של בתים חד קומתיים זאת מכיוון שעל כל לבנה שעברה מבנאי לבנאי אמרו הבנאים אחד לשני בנימוס גרמני - "ביטשיין", " דנקשיין" (בבקשה, תודה) מה שעיכב את הבניה ולכן סיימו כל מבנה בקומה הראשונה. היום כבר התפתחה העיר וביניינים גבוהים מפארים את נופה.שלשה מפעלי תעשיה גדולים וידועים החלו את דרכם בעיר כמפעל משפחתי קטן. זוגלובק, שטראוס וישקר.

תוכלו למצא בעיר כל מה שעיר גדולה-קטנה יכולה לספק ועוד. גן בוטני זאולוגי, היכל תרבות קטן קניון גדול וחדש, תחנת הרכבת הצפונית ביותר בארץ ובית חולים.

 

 

עכו

 

עכו היא אחת מערי הנמל העתיקות בעולם. ודברי ימיה המתועדים מתחילים בתקופת הברונזה הקדומה.

במשך שנים רבות הייתה עיר מפתח לכיבוש ארץ ישראל, שכן מיקומה על רצועת החוף הרחבה אפשר גישה נוחה דרך הגליל אל פנים הארץ. היא ידעה עליות ומורדות ועברה מיד ליד פעמים רבות. עכו הגיעה לשיאה כאשר שימשה כבירת ממלכת ירושלים במאה ה-13 וכבירתו של אחמד אל-ג'זאר שליט הגליל בתקופת שלטון האימפריה העות'מנית בסוף המאה ה-18. בשנת 1799 צר גם נפוליאון על עכו, במהלך מסעו בארץ ישראל, במטרה להשתמש בה כבסיס ליצירת מרד כנגד השלטון הטורקי בסוריה כולה. במהלך המצור הציב נפוליאון את תותחיו על תל עכו שזכה הודות לכך לכינוי "גבעת נפוליאון". בשנת 2001 הוכרזה עכו העתיקה כאתר מורשת עולמית על ידי אירגון אונסק"ו (United Nations Educational, Scientific and Cultural Organization)

 

העיר העתיקה תחומה על ידי הים בצדה הדרום-מזרחי, הדרומי והמערבי, והיא מוקפת בחומה בכל צדדיה. בצדה הצפוני ובצדה המזרחי הפונים אל היבשה, כוללים הביצורים גם חפיר.

עכו העתיקה שבין החומות היא מתחם עירוני תוסס וציבעוני בעל ערך היסטורי, תרבותי ותיירותי, שבו כנסיות, מסגדים, בתי כנסת, בתי מגורים, מסעדות שווקים ונמל פעיל.

 

העיר העתיקה בנויה משני מפלסים נפרדים - עכו של מעלה ועכו של מטה. העיר הצלבנית כוללת את השרידים מתקופת ממלכת ירושלים הכוללים חומות, אולמות ומנהרות, תעלות ניקוז, רובעי מגורים, רחובות פתוחים ורחובות מקורים. ברובה היא תת-קרקעית. העיר העות'מאנית הוקמה על שרידיה של העיר הצלבנית, פעמים רבות בחופף למבנים הצלבניים וליסודותיהם, ומתאפיינת בסימטאותיה הצרות והמפותלות, בבתי המגורים ובחאנים שלה.

 

עכו העתיקה עשירה בכל טוב שופעת באתרים יפייפים לביקור. מנהרת הטמפלרים ואולמות האבירים בהם מתקיים מדי שנה בחול המועד סוכות הפסטיבל ל"תיאטרון אחר". חאן א-שוו'רדה (חאן הסוחרים), חאן א-שונה (אכסניית אסמי התבואה), חאן אל-עומדאן, ובצדו הדרומי של השוק, שני אתרים יהודיים חשובים: בית פרחי ובית כנסת הרמח"ל. השוק והנמל.

 

רחוב השוק הוא הנתיב הראשי בעיר העתיקה, מצפון לדרום. בתקופה הצלבנית הוביל רחוב זה משער ההוספיטלרים בצפון דרך נתיב השוק או דרך המלך (Via Regis) עד אזור הנמל.

כיום ממוקם בנתיב זה השוק המרכזי של עכו העתיקה - שוק אוטנטי בין היפים בארץ. תוסס וחי שבו דוכנים רבים של דגים, מיני מתיקה מזרחיים וחנויות תבלינים. מסעדות ובתי אוכל, חנויות למזכרות כמו גם חנויות שמרכולתן ייחודית ושלא בנמצא במקומות אחרים, כמו חנות לתיקון פרימוסים לדוגמא. השוק "נשפך" אל הנמל מקום בו עוד ניתן לראות את הדייגים מגיעים עם מרכולתם הישר מהים בספינות דיג קטנטנות. מתקינים רשתותיהם והכל בבליל של קולות המולה ריחות, צבעים והרבה טעם.