חיבורים קסומים-נחל כזיב ומבצר המונפור

חיבורים קסומים - נחל כזיב ומבצר המונפור

חיבורים קסומים בין מיימי נחל זורמים ומצודה חסונה, בין חורש מוצל קריר ואפלולי לשקיפות אוורירית וצלולה. בין פריחה לבנה לציבעוניות מטריפה, אחד הטיולים היפים והמומלצים ביותר. טיול המתאים לכל עונה מעונות השנה. נפלא לימי הקיץ - מעבר לשכשוך במימיי הנחל שזורם לאורך כל ימות השנה, עיקר ההליכה היא בתוך החורש המוצל. בחורף המראות צלולים. בסתיו ובאביב, שינויים ציבעוניים ובחודש מאי, חוויה נדירה - פריחתו של השושן הצחור.

נצא מהבית באבירים לכיוון מעלות תרשיחא (שלשה צמתי T שבכולם אנו פונים ימינה). ניסע בכביש מספר 89 ובפנייה למעיליה ומצפה הילה, נפנה ימינה (רמזור רביעי). חוצים את הכפר (ישר עם הכביש), חולפים על פני הכניסה להילה. ממשיכים ישר עם הכביש שבהמשך הופך לדרך כורכר. ממשיכים עם דרך הכורכר עוד כ- 200 מטרים עד למגרש החניה של חניון מונפור. כאן משאירים את הרכב. בשולי המגרש, ממזרח, מתחיל השביל היורד לנחל (מסומן בסימון שבילים שחור).

השביל מוליך אותנו למרגלות הישוב מצפה הילה שכמצפה אבירים, הוא אחד מהישובים שהוקמו בשנת 1980 כחלק מפרויקט "יהוד הגליל". עצי החורש הים תיכוני שוב מלווים אותנו בדרכינו. האלון המצוי ו"חברתו" האלה הארץ ישראלית, אדר סורי, ער אציל, אשחר וקטלב, שיותר מכל עץ אחר בחורש, מעורר תשומת לב בשל הצבע האדום כדם ויוצא הדופן של גזעו וענפיו. באביב נוטה הקליפה להתקלף, ולהעצים את מראה "שריריו התפוחים" מה שיצר סביבו סיפורי אגדה רבים.

בסוף החורף ובתחילת האביב נראה כלניות נוריות ורקפות רבות, פורחות במלוא הדרן ואילו לקראת סוף האביב נראה את עמוד הפריחה של החוטמית הזיפנית, את הלוטם המרווני והלוטם השעיר, את הסירה הקוצנית, את דם המכבים, את הגזר הקיפח, ועוד. בעושר ציבעוני ויופי עוצר נשימה.

הפתעה מיוחדת מצפה למטיילים בחודשי מאי-יוני. לאחר הליכה של ק"מ נבחין בפניה לעבר שביל כחול המוביל לקרן בּרתוּת. השביל הכחול יוצר עיקוף קטן ומיוחד.

בתחילה נפתח הנוף מערבה, לעבר נחל בּרתוּת ומבצר מונפור ובהמשך מתעקל מזרחה, מתפתל על שפת המצוק של נחל כזיב וחובר בחזרה לשביל השחור. מעבר לנוף המקסים שנגלה לעיננו, אחד הפרחים היפים והנדירים של ארץ ישראל, השושן הצחור, פורח במלוא יופיו בקבוצות בודדות בסביבות השביל הכחול. פרח בר נדיר, מרשים ביופיו ובגודלו, בעל ריח נפלא וצבע לבן בוהק. (ההליכה בשביל הכחול מומלצת בעיקר בחודשי מאי - יוני אז ניתן לפגוש אותו במלוא הדרו בתקופות אחרות ניתן פשוט להמשיך בשביל השחור היורד אל הנחל)

בסתיו מצמיח השושן שושנת עלים ירוקה. באביב עולה עמוד הפריחה ורק במאי נפתחים פרחיו הלבנים לתקופה חסודה של כשבועיים בלבד. המקומות היחידים בהם ניתן לראות פרחי בר ממין זה הם בישראל, בלבנון ובמקדוניה. בית הגידול של השושן הצחור בישראל הוא מצוקים של גיר קשה בצל חלקי של צמחי החורש וניתן לראותו רק בשלושה מוקדים: בכרמל - בהר מירון ובמצוקי נחל בּרתוּת (אנחנו פה!).

השושן הצחור הוא סמלה של הבתולה מרים - אמו של ישו ושל השוהים תחת חסותה. צורתו הסימטרית והמושלמת של הפרח, גודלו וצבעו הצחור מעוררים מאז העת העתיקה רגשות של תום וטוהר. ניתן לראותו מככב בציורי אומנות רבים ובניהם ציורי הבשורה של בוטיצ'לי ושל ליאונרדו דה-וינצ'י. הקדושה שייחסו הנוצרים לפרח מקסים זה היא גם כנראה אחד הגורמים לנדירותו: לאחר כיבוש הארץ ע"י הצלבנים אחזה בכובשים "קדחת השושן" והם החלו להעביר את בצלי השושן לגינות טירותיהם באירופה ובכך הביאוהו לסכנת הכחדה. יש הסבורים כי ששת עליו של השושן הצחור הם מקור ההשראה לסמל מגן דוד. השושן נמצא על מטבעות קדומים ביותר מן התקופה ההלניסטית בישראל.

לאחר חזרה לשביל השחור והליכה של ק"מ נוסף נגיע לאפיק נחל כזיב שם נפגוש את סימון השבילים הכחול העובר בתוך הנחל. נפנה ימינה במעלה הנחל ולאחר כ- 400 מטרים נגיע לעין טמיר. קל להבחין בעין טמיר כי באזור זה ישנן בריכות סלעיות רבות. זוהי נקודה מעולה לעצירה ולשכשוך. בנקודה זו, בצידו הדרומי של הנחל ישנה נקבה אשר נחצבה בעבר כדי להגביר את ספיקת המעיין. אמנם הכניסה צרה אבל בהמשך הנקבה מתרחבת וההליכה בתוך המים בנקבה היא חוויה נהדרת. בסוף הנקבה מגיעים למבוי סתום וחוזרים בחזרה לפתח. כדאי מאוד להגיע עם פנס.

לאחר העצירה והשכשוך נחזור אל השביל הכחול במורד הנחל ונשוב על עקבותינו. לאחר זמן קצר נפגוש בשנית את השביל השחור איתו ירדנו, אך נמשיך ללכת במורד האפיק בשביל הכחול. השביל עובר בשדרת עצי דולב מזרחי מרשימה המסוככת על השביל ומצילה על הנחל. בעבר שדרת הדולבים השתרעה לכל אורך האפיק, אך תפיסת המים של עין זיו על ידי מקורות יבשה את החלק המזרחי של השדרה. ליד המים נמצא צמחית נחלים עשירה: נענע משובלת, פטל קדוש, ערבה שעירה, עצי תאנה, גרגר הנחלים, קנה מצוי ועוד.

לאחר כק"מ וחצי נפגוש שביל שחור שיורד מגרנות הגליל - זהו שביל מסיפור אחר. 

אנו נמשיך עם השביל הכחול, ולאחר כ- 500 מטרים נראה בצד שמאל טחנת קמח עתיקה. טחנה זו, וכמוה שימשו את המתיישבים בתקופות ההיסטוריות השונות. הטחנה האחרונה, אשר היתה שייכת לבן כפר ממעיליה הפסיקה לפעול רק בשנות ה- 50. שיטת הפעלת טחנת הקמח מוכרת מנחלים רבים אחרים: מי הנחל נתפסו על ידי תעלה שהובילה אותם תוך כדי צבירת גובה בין אפיק זרימת הנחל והתעלה אל הטחנה. במבנה טחנת הקמח, הפילו את המים דרך ארובה ומגלש לעבר גלגל הכפות. כאן כבר כוח הכובד עשה את עבודתו, ולחץ המים הנופלים הניע את גלגל הכפות אשר היה קשור בחלקו העליון לאבני רחיים (האבן והשכב). מכאן המשיכו המים בחזרה לאפיק הנחל. כק"מ מטחנת הקמח, בהמשך הנחל, נגיע לטחנה נוספת ולשביל אדום העולה שמאלה לעבר היעד הנכסף - מבצר המונפור. נטפס עם השביל על הגדה הדרומית לעברו.

לאחר הביקור במבצר, נמשיך בשביל האדום במעלה ההר ולאחר כ - 400 מטר נגיע למעלה. מכאן נמשיך על השביל האדום עוד כק"מ בדרך העפר עד לרכב שמחכה לנו בחניון.

תחלופה נהדרת לנסיעה בכביש הראשי לאלה מבינכם המעוניינים בנסיעה מערבה. ביציאה מהחניון, בהסתעפות הדרך, נפנה ימינה לדרך המסומנת בכחול. זוהי דרך נוף על שיפוליו הדרומיים של נחל כזיב המשקיפה על הגליל המערבי, ורצועת החוף, מראש הנקרה ועד למפרץ חיפה. היופי הנגלה לעינינו, מהיפים בארץ. קצה הדרך בכביש כברי-שלומי (כביש 70) בשני הצמתים שנפגוש בדרך, נפנה שמאלה (המפגש הראשון יהיה עם כביש היציאה ממנות, המפגש השני עם כביש היציאה ממושב עבדון) המפגש השלישי שלנו יהיה בצומת T. פה נוכל לבחור לפנות ימינה לכיוון שלומי וכביש הצפון או שמאלה לכיוון צומת כברי ודרומה...

טיול נוסף היוצא מהנקודה בה אנחנו נמצאים, הוא טיול לשמורת חורבת בלטון ולנחל קטן ונחבא אל הכלים – נחל שעל, הצנוע והקטן שבנחלי הגליל ...למעוניינים