טיול על סף הבית

טיול על סף הבית הוא טיול רגלי שהיציאה אליו היא מתוך מצפה אבירים. טיול נעים ורגוע, רובו בחורש, ולאורכו עקבות ושרידים שהשאיר האדם במהלך הדורות. שרידי טראסות חקלאיות, עץ אלון עתיק נדיר במימדיו, חירבה עם שרידים מעניינים, אויר צלול ונוף מקסים.

טיול מדרום ליישוב - האלון הגדול וחירבת זווית

ביציאה מהבית באבירים נפנה ימינה, ושוב ימינה בצומת הראשונה (ליוצאים מהסוויטה הדרומית ימינה אחד מספיק) נצעד עד שנגיע לשלט עליו כתוב "האלון הגדול"

(בצדו הימני של הכביש), נרד במעבר הרחב בין שני הבתים, עד לשביל ההיקפי חיצוני של הישוב. שם, יש לפנות ימינה.

לאחר הליכה של כ- 70 מ' נפנה שמאלה לשביל צר המתפתל בין העצים והשיחים, אשר יוביל אותנו למעבר בגדר הבקר הסובבת את הישוב.

במרחק של מטרים ספורים מהמעבר ניתן כבר להבחין בשרידי טראסות חקלאיות פתוחות נוף ורחבות ידיים משובצות עצי זית. העצים רזים בבשר הפרי ועשירים בשמן, והם בני כ- 100 שנה. עצי הזית ניטעו במקומות הפחות נוחים לעיבוד, בטראסות המובילות אל פארש, שזהו מונח בערבית למקום בו הגיא מתרחב ומאפשר שימוש חקלאי. כאן גידלו בעבר גידולי בעל כגון שעורה וטבק.

במרכז השטח ניצב עץ אלון גדול, עב גזע ורחב צמרת. בפי תושבי אבירים הוא נקרא "האלון הגדול" ומהווה נקודת ציון ואתר בילוי.

יש אומרים שהוא כבן 300 שנה, ולא ברור איך הוא שרד. עומד בדד במרכז הטראסות, בולט ומרשים. כפי שכבר הספקתם לראות, עצי האלון המצוי קטנים יחסית במימדיהם, ואילו "האלון הגדול" גדול בכל קנה מידה. לא ידוע על סיפור כלשהו המספר עליו כעל עץ קדוש, אך כנראה שימש מאז ומתמיד עץ למנוחה ומרגוע. עץ עתיק המזמין את כולנו להינות ממנו גם היום. נחמד לנוח בצילו, להתבונן בנוף המרהיב, לנשום את האויר הצלול ולהקשיב לשקט.

אחרי המנוחה ניתן להמשיך בטיול לחירבת זוית.

חירבת זוית היא שריד לבית חווה של משפחה שמקורה במעיליה. המשפחה ישבה במקום עד למלחמת העצמאות (1948) אך במקום קיימים שרידים להתיישבות קדומה יותר החל מהתקופה הביזנטית (המאות החמישית והשישית). ידוע כי בתקופה הביזנטית האזור היה מיושב בצפיפות ואכן באזור אבירים נמצאו מספר שרידי חוות שכללו מבנים ומתקנים חקלאיים. חירבת זווית היא אחת מהן.

בכדי להגיע לחירבת זווית וליהנות מהנוף ומהשרידים העתיקים יש לפנות מהאלון הגדול מערבה בשביל המסומן כנתיב אבנים מסודרות. השביל מוליך אל טרסת זיתים מאותם שרידי כרמים שעובדו בעבר. נמשיך אל טראסה רחבה מדרום. משם תוביל אותנו ההליכה במעלה השביל לחירבת זווית.

הצמחיה כאן צפופה וסבוכה יותר ותלווה אותנו עד לחירבת זוית. זהו החורש הים תיכוני. דלילות האוכלוסייה באזור במאות השנים האחרונות יחד עם האקלים הלח והגשום השורר כאן משמרים את המראה הירוק והמקסים הזה. בשטח בורות עמוקים שחלקם מוסתרים ע"י הצמחיה אנא שימו לב.

הנוף שנגלה לעינכם על כל צעד ושעל מהרגע שהגעתם לבית באבירים הוא נוף החורש הים תיכוני. זה הזמן לספר לכם קצת על הנוף הקסום והעוצמתי הזה.

החורש הים תיכוני מתפאר באלון המצוי. האלון המצוי מתאר את הארץ ישראליות בדרך המיטבית. קטן יחסית ספק עץ ספק שיח שורשיו חותרים בקושי רב ומבקעים דרכם באדמה הסלעית והקשה אך הוא, בסבלנות אין קץ, מפלס דרכו אט אט אל השמים.

האלון המצוי הוא עץ הבר הנפוץ ביותר בארץ והמרכיב העיקרי הבונה את החורש בכל אזור ההרים בחבל הים תיכוני. ביחד עם האלה הארץ ישראלית, הוא בונה חורשים סבוכים שקשה לחדור אליהם.

מעבר להם תיפגשו במהלך הטיול,את הדפנה - ער אציל - המסמל מן העת העתיקה ועד היום ניצחון ותהילה. עוזרר קוצני - פריחתו הלבנה באביב ופירותיו הצהובים בקיץ מבליטים אותו. גזעו נחשב כעץ הטוב ביותר להכנת מכתש לעלי. הפרי הנראה כתפוח צהוב זעיר וטעים למאכל. ליבנה רפואי - עץ נשיר שעליו צמרניים ומלבינים בחלקם התחתון. לבן הוא גם פירוש שמו הערבי והתרגום יצר לו את השם העברי. פרחיו לבנים ריחניים ופרותיו ירקרקים וכדוריים. בעבר עשו מהפירות תרופות ומחרוזות. בר זית בינוני ואשחר.

סביבנו בולטים סלעים גדולים וקטנים בעלי צורות שונות ומפותלות ולהם חורים ומחילות קטנטנות. בעקבות הגשמים,

הרוחות והטמפרטורות המשתנות נוצרה בליה של סלעי הדולומיט - סלע גיר קשה עשיר בתרכובות ברזל, ועם השנים המסה אט אט את החומר ממנו הם עשויים. עדות לכך היא האדמה האדומה שסביבנו. התבוננות קרובה מגלה מאובנים מכל מיני מינים וצורות, והנפוצה יותר היא של חלזונות מאורכים. בדרככם חזרה תוכלו להינות מ"קיר מאובנים" בתוך היישוב במחשוף סלע שנוצר בשעת חציבת הכביש ואם תתבוננו היטב בקירות הבית באבירים תוכלו למצא צורות יפהיפיות גם באבניו שנוצרו מאותו סלע בדיוק.

סבך החורש וצפיפות הצמחים בו נוצרים מערבוביה של קבוצות צמחים מגוונות. העצים, אותם כבר הזכרנו. השיחים שמהבולטים שבהם נראה במסלולנו הם המרווה המשולשת הפורחת באביב בגווני לבן סגלגל וריחה הארומטי נישא באוויר, ויש האוהבים אותה כתוספת לכוס תה (חליטת מרווה נפלאה להרגעת כאבי בטן). הקידה השעירה שפריחתה מחודש מרס ועד יוני מקשטת את האזור בכתמי צהוב עז ומבשמת את האוויר בניחוח משכר.
קבוצת צמחים נוספת היא העשבוניים, שכמו השיחים מופיעה במקומות בהם אין העצים משירים את עליהם ומטילים את צילם. רבים מהשיחים והעשבוניים הם נושאי פרחים והם המעניקים לחורש את הצבעוניות של פריחת האביב. הקבוצה הרביעית היא המטפסים, צמחים הגדלים בצל העצים אך מתחכמים ומטפסים עליהם כדי להגיע אל אור השמש שהוא כידוע מקור האנרגיה לפוטוסינתזה וחיות לצומח ולחי. הקיסוסית הקוצנית היא אחד הנפוצים שבמטפסים. לעליה אמנם צורת לב, אך קוציה הם רעי לב. ראו הוזהרתם. פירותיה מבשילים לקראת הסתיו ומוסיפים כתמי אודם לסבך הירוק. אספרג החורש מטפס קוצני גם הוא, אך פגיעתו נוראה פחות. פרותיו הירוקים אדומים נראים מפתים, אולם הם מרים כלענה. מטפסת גם היערה האיטלקית שנמצאת בגינות רבות כגדר או מטפס שבפריחתו מדיף ריח ניחוח. עוד מטפס שכיח הוא שרביטן מצוי הנטפל לשורשי האלון וחונק את העץ עליו הוא צומח.

בקצה השביל המסוכך מתחילים להתגלות בפנינו שרידי החווה העתיקה.
ממש לפנים וכמה צעדים מערבה (ימינה) ניתן להבחין בפתח מסותת של מערה ולידה פתח דומה. אלה מערות קבורה ביזנטיות. סמוך להן נמצא קבר קטן (סרקופג) שבפינו, מטיילי אבירים, נקרא קבר התינוק. כשעולים מאחוריו מגיעים לבור עמוק ששימש כנראה כמחצבה ומאוחר יותר לאיגום מים שנאספו מן הגגות. באזור בור זה ניתן להבחין כי באבנים על פני הקרקע יש סימני מדרגות וחריצים, עדות אפשרית לדרך הגישה שהובילה לבית החווה. מקובל היה אז לחרוץ בסלע כדי לסייע לעגלות לעלות במדרון.

בשלב זה נוכל להבחין בינות לעצי ושיחי החורש שאנו סובבים פסגה שחלקה בנוי, על סלע האם מונחות אבני הבניה. במקום זה גדל אזוב מצוי כשיחים נמוכים. זה הצמח ממנו מפיקים את תבלין הזעתר האהוב כל כך באזורנו ובכלל.

מהטראסה הרחבה שלמרגלותיו הדרומיים של האתר נוכל לצפות בבתיהם של שני ישובים שהם למעשה שלשה. הכפר מעיליה שתושביו הם נוצרים. העיר מעלות שנוסדה ב1957 כעיירת פיתוח ותרשיחא שתושביה מוסלמים ונוצרים. שתי האחרונות מהוות רשות מוניציפאלית אחת.
הכפר מעיליה היה מבצר במאה ה- 12, אחד משורת מבצרים שנועדו להגן על הדרך ההולכת מחוף הים אל הגליל העליון ודמשק. בהמשך הפך לנחלה פיאודלית של אציל צלבני שבבעלותו הכפרים והחוות בכל הסביבה כולל המקום כאן. כמו אתרים צלבניים אחרים גם המבצר במעיליה החליף ידיים צלבניות ומוסלמיות.

סיור בין השרידים יוביל אותנו אל בורות מים - מאגר מים תת קרקעי שנחצב בסלע כדי לאסוף לתוכו את מי הגשם ולשמור עליהם לשימוש גם בעונת היובש. בכך היה ניתן לקיים אספקת מים גם במקום שלא היה בו מעיין או מקור טבעי אחר. פתח הבור לא עולה על רוחב גופו של האדם שחצב אותו כדי לשמור עד כמה שניתן על ניקיון המים. נהוג היה גם לרדת לנקות את הבור לפחות אחת לשנה. את המים לבור אספו והעבירו על פני הקרקע באמצעות משטחי אבן, תעלות קטנות וסידור אבנים כסכרים זעירים כדי לנקזם אל הבור.
נמצאים כאן שני בורות: אחד שאת פתחו חוסמת אבן מוארכת שחריץ בצידה ועליה יציקת בטון. בבור זה ניתן למצוא מים אפילו בסוף הקיץ. (אנא, הימנעו מהשלכת אבנים לבור). הבור השני תחום ע"י אבן החוליה המקורית. ל"ממל" - אבן עגולה שהיתה ניצבת בבתי בד (מתקני עצירת שמן) קדומים שבמרכזה נקב שלתוכו הוכנסה קורה ארוכה שבאמצעותו סובבו את האבן בניצב על גבי אבן עגולה נוספת שוכבת הנקראת ים. הממל היא אבן רכב והים אבן שכב. כך היו מרסקים את הזיתים שהונחו על הים. הממל כאן, ללא הים, כנראה שריד מהתקופה הביזנטית שלא נעשה בו המשך שימוש בתקופה הערבית. חורבת זווית היא גם ראי לתקופות השונות ואת זאת ניתן לראות בשימוש משני בחלקים ביזנטיים המשמשים במבנים מהתקופה הערבית.
באתר בולטות קורות בטון אנכיות ואופקיות המגלות לנו כי נבנו בוודאי לאחר 1880 שאז הפך השימוש בבטון לנפוץ יותר. מבנה זה שימש כדיר עיזים או רפת פרות עד 1948.
נוכל לראות,

אבני בית בד- בחלק הגבוה יותר כלפי דרום מערב, נמצאת רחבה שבצידה המערבי עומדת אבן גדולה ובה חריץ. האבן השניה שוכבת בין אבנים קטנות יותר. אלה אבנים מבית הבד אליו שייכת כנראה גם אבן הממל אותה הזכרנו קודם. לפי שרידי האבנים יתכן כי ברחבה זו הייתה כנסיה בתקופה הביזנטית כאשר המקום הזה היה מרכז לאותן חוות קטנות יותר שהיו פזורות באזור.

ומתקני צביעה - אגנים שטוחים שלאחד מהם חריץ איסוף לנוזלים. מעטים הממצאים הדומים לזה בארץ וההשערה היא שהם שימשו בתהליך צביעת בדים או צמר.

נמשיך במסלול לאורך המבנה, ונפנה בצל העצים הגבוהים כלפי מזרח. נשלים מעין טבעת המקיפה את לבו של האתר ונגיע שוב לאזור הקברים הביזנטיים. כאן ניתן לפגוש את השביל בו הגענו ולחזור באותה הדרך. המעוניינים יוכלו להמשיך ולהגיע לנקודת ההתחלה דרך המסלול הנסתר. תחילתו מבור המים הנמצא ממזרח למערות הקבורה והוא מתפתל בין עצי החורש ועובר דרך הנקודות הבאות:
אבן חצובה - אבן שככל הנראה החלו את פעולת הסיתות שלה לשימוש כאבן בניה, ומשום מה הפסיקו את החציבה, אולי האבן נסדקה, אולי החוצב מצא לנכון לוותר עליה.
לאורך נתיב מסלולנו נפגוש מדרגות חצובות, עוד בורות מים וגם עוד קבר חצוב.

והמחצבה - חשיפת המחצבה נעשתה בתחילת שנות ה 90' ע"י ילדי אבירים ביוזמתה של זמירה, מדריכת חוג הטבע באותה תקופה.
הוצאת אבנים לבניה בתקופות עבר הייתה מלאכה קשה ושיטות מתוחכמות נדרשו כדי לנפץ את הסלע. היו מנקבים סדקים, מכניסים יתדות עץ לתוכם ומרטיבים במים. העץ היה תופח, מתרחב ומרחיב את הסדק. כך יצרו רצף סדקים שאפשרו להפריד את ה"בלוק" מן הסלע. בשטח נשארו צורות ה"בלוקים" שהוצאו.

בור מרובע - בור זה, מרובע בצורתו, מיוחד משאר הבורות הפזורים באתר בכך שניתן לראות בבירור את שכבת הטיח שכיסתה את קירותיו. בורות נחצבו בד"כ בסלע בו ניתן היה לאגור מים, אך שכבת טיח אפשרה שמירת המים לאורך זמן רב יותר. על האטימה בטיח הסיד נכתב במסכת אבות "בור סוד שאינו מאבד טיפה". גם בבור הזה אפשר למצוא סלמנדרות בחורף.

לסיום המסלול יש לפנות לצפון מערב בתוך החורש, ואז לחבור לשביל העובר על גבי טראסה רחבה, לפנות מזרחה (לכוון היישוב הנראה מבעד לעצים). שביל זה יוביל חזרה אל האלון הגדול.

במסלול החזרה לאבירים, ובכלל ביישוב ואפילו בבית באבירים, משולבים בטראסות כיהלומים נוצצים סלעים מקסימים. סלעי קלציט - סלעי משקע, ולהם ברק זגוגי בצבע שקוף או לבן, הנוצרים כתוצאה מריכוז גבישי מינראל הקלציט שבסלע. אם נתבונן היטב נבחין בגבישים המצולעים. עוד סלעי קלציט אפשר למצוא במחשוף הכביש בצמוד ל"קיר המאובנים" ממזרח, ליד הדמות המטפסת ומול נקודת תחילת המסלול. ובמיוחד ניתן לראות אחת, יחידה ומיוחדת בסמוך לבריכה הגדולה בבית באבירים.