הפרטים התקבלו בהצלחה, נחזור אליך בהקדם האפשרי
הפרטים התקבלו בהצלחה, נחזור אליך בהקדם האפשרי
מגזין
כביש 8993 הוא אחד מהכבישים היפים והלא שיגרתיים ביותר בארץ. כבר בעליה לעבר פארק אידמית אפשר היה לחוש בייחודיותו. אנחנו נמשיך איתו מזרחה לטיול של נסיעה המשולבת בגיחות רגליות קצרות, חוויה של תצפיות, טבע והיסטוריה במרחבי הגליל המערבי.
לכביש הנהדר הזה, ייחודיות בולטת - אין צפוני ממנו (בחלקה המערבי של המדינה) וניתן לומר שהנסיעה לאורכו היא הדבר הכי קרוב לנסיעה ביער אירופאי שקט ואוורירי. הכביש מטפס ועולה בפניות חדות ומרנינות על שלוחת הר מנור – הנקודה הגבוהה ביותר ברכס סולם צור, 602 מטרים מעל פני הים, בצמוד לגבול הלבנון. כ-8 קילומטר אורכו עד לצומת המחברת אותו עם כביש 8992. לכל אורך הטיול ניתן לעצור על מנת להתרשם מהנוף המרהיב ולנשום אויר פסגות. קינוח נפלא וממלא לב ליום עמוס חוויות.
נחלוף על פני קיבוץ אידמית. קיבוץ זה הוקם בשנת 1958, על ידי גרעין של ילידי הארץ ועולים מצרפת. נמצא בגובה של 450 מטרים מעל פני הים, ומשקיף אל כל מערב הגליל העליון, מפרץ חיפה ורכס הכרמל. מקור השם הוא מ"חורבת אידמית" שממערב לו, בה ביקרנו בטיול שערכנו לפארק אידמית. לאחר שהוקם ב-1958 ננטש לאחר עשור בלבד והוקם בשנית בשנת 1971 על-ידי בני קיבוץ, מתנדבים מחו"ל, ועולים חדשים שהתארגנו במשמר העמק. כיום מתקיימת בקיבוץ מתכונת של קיבוץ מתחדש, והוא מבוסס על אינדיבידואליות כלכלית של כל חבר וחבר.
נמשיך בנסיעה ונעבור בכפר הבדואי ערב אל־עראמשה, עראמשה הוא כפר שהמודרנה אוחזת היטב בכנפותיו וחווילותיו בנויות לתפארת. תושביו מאירי פנים, ופרנסתם מעבודות ביישובי הסביבה ובכוחות הביטחון. על שלוש גבעות מפוזרים בתיו, וכבישי אספלט צרים מחברים ביניהן. גרעין הכפר נקרא עראמשה, ופזורותיו הן ג'ורדיח ונוואקיר. היתה גם גבעה רביעית המוכרת לנו כחורבת אדמית שתושביה עזבוה לפני שנים רבות. בתי ג'ורדיח נושקים לגדר הגבול, ואפשר להציץ משם אל הצד השני (שאלו את תושבי עראמשה איך להגיע לג'ורדיח).
אנחנו ממשיכים ישר בדרך הלא שגרתית מזרחה. כביש פתלתל והתחושה כשנוסעים בו היא תחושה מארצות אחרות. הכביש נפתח אל שלוחותיו עטויות החורש של הר מנור והדרך הנפלאה מסתיימת בכניסה הדרומית למושב זרעית.
בכביש הגישה לזרעית נפנה ימינה ונמשיך את דרכינו על כביש 8992 היורד מהישוב זרעית לכיוון הישובים שומרה ואבן מנחם תוך מספר פניות רחבות ומאד מעניינות.
אחרי שנעבור עיקול גדול מהסוג שלא ניתן לפספס, נתפתל מעט ונגיע לעיקול נוסף שבמרכזו, משמאלנו, נראה שלט קטן של קק"ל על אתר חורבת בציר. חורבת בציר שוכנת על גבעה ממזרח לכביש וניתן למצוא בה שרידי יישוב ביזנטי קדום: בורות מים, קירות אבן ושרידי מבנים עתיקים. החורבה שוכנת בחורש מוצל ונעים להליכה.
כמאה מטרים דרומית לסימן ק"מ 1 בכביש, כחצי ק"מ לערך לפני המושב שומרה, נעצור בזהירות בשולי הכביש. בנקודה זו, בצמוד וממזרח לכביש נמצא בור שומרה. בור קרסטי בקוטר כ- 20 מ'. הבור תלול ומצוקי ואין דרך לרדת אליו ללא ציוד גלישה וטיפוס. בקרקעית הבור צומחים עצי תאנה וער אציל, וסביבו גדל חורש ים תיכוני נאה. דופן הבור המערבית נמצאת במרחק מטרים בודדים מהכביש, ורק גדר בקר חוצצת בינו ובין הכביש. ניתן ללכת בזהירות בקרבת שולי הבור הצפוניים והמזרחיים ולהתרשם ממימדיו תוך שמירה על מרחק בטוח מדפנותיו.
נטפס ונעלה לכיוון הישוב ונגיע ל-כיכר. בשלב הזה אנחנו יכולים להחליט על כמה דרכים נבחרות בדרכינו בחזרה אל הבית באבירים. כולן יפות, כולן נעימות וכולן מובילות אותנו אל היעד הנכסף.
נוכל להמשיך את דרכינו ישר על כביש 8992 כשניתן לסיים בישוב אבן מנחם ולצאת לכביש 899. או להמשיך עוד טיפה עד הישוב שתולה. לפני כביש הגישה למושב שתולה, נמצא חניון הסרנים ובו שולחנות פיקניק, ברזי מים ומתקני משחק. החניון הוקם לזכרם של סרן ניר זהבי וסרן יפתח עין, קציני סיירת צנחנים שנפלו בקרב בדהר אל בורג' בלבנון ביוני 1978.
האפשרות הנוספת היא, לפנות ימינה ולצאת משומרה הישר לכביש 899. בהמשך הדרך ביציאה משומרה, מצד ימין (מערב), ניתן להבחין במבנה ההיסטורי של משטרת תרביחא - אחת מתחנות המשטרה המנדטוריות שהוקמו לאורך כביש הצפון, חלק ממאמצי הבריטים לחסום את גבול הצפון בפני חדירת מחבלים בשנות ה- 30'. כמו בעבר, גם כיום האתר משמש לצרכי ביטחון, ואין אליו כניסה.
בחורף ובאביב, אפשר ללכת כ- 50 מ' ממערב למסעף שומרה (המפגש עם כביש 899), ולפנות בכביש קצרצר המוביל למטעים, שם תמצאו את - בריכת שומרה. הבריכה היבשה בקיץ, נכללת בשמורת בריכות שומרה, הכוללת גם את בריכת מנחם הסמוכה למושב אבן-מנחם.
בכל דרך בה נבחר, נגיע בחזרה לכביש 899, איתו התחלנו את הטיול. נפנה שמאלה, עד לצומת בירנית, בה נפנה ימינה, אל הדרך המוכרת לנו מכבר.
להרפתקנים שביננו, מעט אחרי הסיבוב שעולה ממושב נטועה, כשלימיננו ניראים בתי הכפר פסוטה - קיימת דרך, שמתחילה כדרך כורכר וממשיכה לדרך אספלט שנכנסת אל הכפר מצידו הצפוני. הפניה אליה היא מעין פרסה חדה ימינה. נפנה ימינה אל דרך הכורכר, נעלה לכיוון הכפר, נחצה אותו לכל אורכו עד קצהו הדרומי. ביציאה ממנו, נפנה ימינה ונמשיך את דרכינו עד לשער מצפה אבירים.
ולסיום, נתבל במעט חלומות ודימיונות שחוצים את הגבול -
נחזור אחורה. אל כביש 8993. זוכרים את הדרך הקסומה בה התפתלנו מאידמית ועד זרעית?
יש מסלול נוסף ומרתק לאמיצים ולסקרנים שביננו. במקום לפנות ימינה לכביש 8992 בסמוך לכביש הגישה לזרעית, ניתן להמשיך עם כביש 8993, לתוך הישוב ולהמשיך את מסענו לאורך הגבול.
הדרך עוברת ברמת זרעית שם התגלתה בשנת 2007 מערת נטיפים מהגדולות בארץ. זו המערה הקרסטית העשירה ביותר בנטיפים וזקיפים שהתגלתה בגליל המערבי.
אורכה כ-500 מטר, עומקה כ-62 מטר וקוטר הכניסה אליה אינו עולה על מטר אחד. במערה מערכת מחילות ואולמות בגודל של עשרות מטרים ותצורות הנטיפים והזקיפים כוללות שלל רב.
"אחרי 62 מטרים של גלישה לעומק האדמה, הלב הולם כשהרגליים נוגעות סוף סוף בקרקע. חוויה של בריאה. ..אני ממש מרגיש כאילו שיתפו אותי בכתיבת ספר בראשית", מתאר חוקר המערות ינון שבטיאל את "ההרגשה העילאית", כהגדרתו, למראה מערת הנטיפים העצומה שגילה ביחד עם ולדימיר בוסלוב, מצוות מלח"ם (המרכז לחקר מערות ליד האוניברסיטה העברית). לדבריו:
"הגליל מסתיר במעמקיו ארץ ומלואה של נופי טבע בראשיתיים מהיפים בעולם. זהו עולם של מערות נטיפים וזקיפים, פירים אנכיים, מחילות מסועפות ואולמות ענק, שנוצרו בתהליך של המסה והשקעה של סלעי הגיר, אשר הותירו את רישומן בטבע בצורות מרהיבות עין. לצד הפן המחקרי של גילויין, יכולות מערות הנטיפים להוות מוקד תיירותי בינלאומי, שימשוך לגליל מאות אלפי תיירים מכל רחבי העולם", ועם זאת מבקש להכריז על המערה כערך טבע מוגן כדי למנוע פגיעה בה. עד אז, נוכל רק לדמיין את המראה בעיני רוחנו אך לא דרך עיננו - המערה סגורה למבקרים.
אנחנו נוסעים בצמוד לגדר גבול הלבנון. סיפורו של גבול הצפון מתחיל בתקופה המנדטורית עת דנו הבריטים והצרפתים בהסכמים לחלוקת השטח שהיה לפני בואם שטח האימפריה התורכית ואשר נקבע בתצורתו הנוכחית בשנת 1924.
טיעונים רבים ודיונים בנושאים כמו מקורות מים, אוכלוסיות שונות ונתיבים נוחים לדרכים ראשיות הועלו על השולחן. שני הצדדים, טרחו על מדידות אשר ביצעה ועדה מיוחדת ברשות הצרפתי פולה והאנגלי ניוקומב ולכהסתיימו המדידות היה הגבול לעובדה. האנגלים כבר לא כאן, הצרפתים מזמן לא בלבנון אבל הגבול המדיני שלנו הוא אותו גבול שנקבע לפני כמעט מאה על ידי אותה ועדה ידועה הנקראת ועדת פולה- ניוקומב.
בעבר תוואי הכביש המנדטורי חפף ברובו לכביש מס' 899 של ימינו, עם שינוי אחד בולט: ממסעף שומרה של ימינו, נכנס הכביש לתחום שומרה (אז הכפר השיעי תרביחא), ואחריה פנה מזרחה עד שנשק לגבול לבנון ליד תל שער וחבר לכביש הנוכחי ממזרח לבירנית. רובו של החלק היפהיפה הזה סגור נכון להיום לתנועת אזרחים.
הדרך שלנו עוברת בחורש ים תיכוני צפוף ויפה, הנוף פסטורלי, מעברו השני של הגבול ניראה כפרים לבנוניים ולעיתים נשמע משם את שירת המואזין. מטרים ספורים לפני שנגיע למושב שתולה, נראה את תמונותיהם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל לצד דגל ישראל תלויים על הגדר. זו נקודת החטיפה. השקט, הרוח, ציוץ הציפורים והנוף הפסטורלי, לא יאפשרו לנו להאמין שהאירוע הקשה הזה אכן ארע כאן.
כפי שכולנו יודעים לכל דרך שני קצוות. את המסלול הקסום הזה ניתן לעשות גם בכיוון ההפוך. מהבית באבירים עד לירידה מאידמית לכל אורכו של הגבול.
מכביש - 899 - פנו צפונה לכיוון שתולה- זרעית. סעו לפי השילוט עד מושב שתולה ומשתולה המשיכו עד לכביש המערכת. סעו מערבה, לאורך הגבול, תהנו מהנוף הקסום ודמיינו בעיני רוחכם שאם פעם מרחבי הנוף הללו היו פתוחים, אולי זה יוכל לקרות שוב.
בהמשך, פנו שמאלה לזרעית, כנסו למושב, חצו אותו לאורכו והמשיכו מערבה, לאורך הגבול עד לירידה מאדמית.
ואם במושב זרעית עסקינן, אנקדוטה שנקשרה בשמו היא על הניסיון לקרוא למושב על שם תורם יהודי-אמריקאי שתרם ביד נדיבה - "כפר רוזנוואלד". תושבי זרעית התנגדו בתוקף לשם זה, ולבסוף נמצאה פשרה כאשר התברר שאת השם זרעית ניתן לפרש כראשי התיבות "זכר רוזנוואלד עימנו יישאר תמיד"...ראש טוב, שם טוב וסוף טוב.
ועוד ענין באותו ענין לסיום. ב-1967 הקימו את היישובים לאורך הגבול במבצע שנקרא "סוף- סוף" או בקיצור סו"ס במטרה לחזק את האזור ולהשאיר את הגבול הנוכחי כעובדה שאין לערער עליה. שמות היישובים מבטאים את הארץ המובטחת - נטועה, שתולה וזרועה - זרעית.
