חורבת דנעילה, נחל שרך ונחל בצת

לפני שנצלול לעומק הנחל, נצא לטיול במסלול מעגלי קצר (לאורך כ-800 מ') היוצא ממגרש החניה ושב אליו. נסטה מעט ימינה מהחניון לפי השילוט אל חורבת דענילה - אתר עתיקות המסתתר בחורש הסבוך. תחילה חולף השביל בחורש אורנים נטוע וזה מתחלף במהרה בחורש טבעי. השביל המסומן בצבע אדום, יוביל אותנו אל האתר שיצוץ לנגד עינינו בינות לעצים הרבים.

עבודות שימור, שיקום ושחזור מגינות על השרידים מפגעי הזמן, ודרכי גישה ושבילי טיול מאפשרים לטייל ביניהם בנוחות. לאורך הדרך חבויות פינות חמד המזמינות התבודדות ומנוחה.
המקום יפה ונעים בכל עונות השנה: בקיץ יפיג את החום משב רוח מרענן ובחורף יצמחו כאן בהרמוניה מקסימה מיני פרחים בשלל צבעים: רקפות, כלניות, תורמוסים כחולים ושיחי קידה שעירה משכרים בריחם, הצובעים את הנוף בצהוב עז.

חורבת דנעילה הינה חווה חקלאית שהתפתחה על פני התקופות הרומית, הביזנטית והממלוכית והפכה לכפר קטן.

בתי בד ובורות מים רבים מאפיינים כפר חקלאי גלילי טיפוסי. ועל פי הממצאים שנתגלו, עסקו התושבים על פני כל התקופות, בעיקר בייצור שמן זית.

לאתר זה כמה נדבכים שהתגלו בחפירות ארכיאולוגיות. ממצאי סקר ארכיאולוגי והחפירות שבוצעו במקום מעידים על חורבה ששרידיה המרכזיים משתרעים על פני חמישה דונמים. נראה כי ראשיתה בתקופה הרומית, כשהוקמה כאן חווה (מאה ראשונה עד רביעית לספירה). בתקופה הביזנטית גדלה החווה והפכה למעין כפר קטן. חמשת בתי הבד שהתגלו בחפירות מעידים על חשיבות השמן בכלכלה המקומית. בימים ההם, עת שהנצרות הייתה לדתה הרשמית של ביזנטיון, הייתה לשמן וליין המיוצרים בארץ הקודש חשיבות מיוחדת וערכם בעולם עלה מאוד. בסיור נוכל לראות בבירור את המפרכות - מתקני ריסוק הזיתים המורכבים מאבן שכב ומרכב, אבן מסותתת כגלגל שסבבה עליה. הממצאים מעידים כי בשלהי התקופה הביזנטית ננטש המקום ויושב שוב לתקופה קצרה בתקופה הממלוכית (מאה 14) אז שופצו המבנים ומפלסי הרצפות.

בקיץ 1984 נערכו כאן חפירות הצלה בראשותו של הד"ר רפאל פרנקל מרשות העתיקות, ונחשף בית הבד הצפוני. בית הבד הצפוני, מן התקופה הממלוכית, חלקו נחצב בסלע וחלקו נבנה באבן הוא בעל קורה אחת והופעל בשיטת "קורה-בורג". בשנת 1986, בעונת חפירות אחרת, נחשפו שני בתי בד נוספים. בית הבד המערבי – חלקו מהתקופה הביזנטית וחלקו מהתקופה הרומית. בית בד נוסף, הממוקם במתחם המרובע, משויך לתקופה הרומית.

לאורך השביל פזורים מבנים רבים ובורות מים ואנו נוכל לטייל בין בתי הבד המדגישים את מימדי ייצור השמן במקום. בסיום הסיור העובר במסלול מעגלי בין השרידים המרשימים נחזור לחניון בשביל צר המתפתל בינות לעצים ולסלעים ונתחיל את הטיול הנפלא בנחל שרך.

בנקודה הצפון-מערבית של החניון ניצב שלט המתאר את המסלול. מכאן נלך בשביל המסומן בכחול, נעבור את השלוחה שבין נחל גליל לנחל שרך, נחצה את אפיק הנחל היבש רוב ימות השנה ונגיע לקרחת יער.

נחל שרך-בצת

טיול יפיפה,המשרה אווירה של קסם, מערת נטיפים ומעיינות מפכים. טיול לא ארוך של כ- 10 ק"מ המלמד אותנו משהו על קסמו של הגליל.

הערה: אתם כמובן יכולים לקצר ולחזור בכל נקודה שתבחרו. המסלול שאנחנו מציעים הוא כ - 5 קילומטר לערך עד הנקודה הסופית משם עוד כ - 5 ק"מ בחזרה על עקבותיכם. לבחירתכם.

נחל שרך

נחל שרך הוא נחל אכזב ולמרות שאין מים באפיק, יש הרבה צמחייה ואווירה קסומה. השביל - יפיפה ומוצל לכל אורכו, עובר בין עצי חורש ים-תיכוני: אלון מצוי ומעט אלון תולע, אלה ארצישראלית, אשחר, ער אציל (דפנה) וליבנה רפואי ועל כולם מטפסת קיסוסית. במורד הנחל, קרוב יותר למים אפשר למצוא גם עצי כליל החורש ואדר סורי. השביל חוצה את אפיק הנחל, נמשך לצד הגדה השמאלית ואז יורד אל אפיק הנחל עצמו.

בקיר של גדת הנחל גדלים צמחים אופייניים לגיר רך, וביניהם קטלב מצוי.
יותר מכל עץ אחר בחורש, מעורר הקטלב התרגשות וזאת בשל צבעו האדום יוצא הדופן של גזעו וענפיו. הקליפה האדומה כדם של הגזע נוטה להתקלף, ולעצים הגדולים הגזע חלק, מפותל ומשורג, כאילו שריריו תפחו מתחת לקליפה. פרט לגזעו המדהים ביופיו, עוטה הקטלב עלים ירוקים, גדולים ומבריקים כל ימות השנה. באביב משתלשלים מקצות ענפיו אשכולות פרחים פעמוניים בצבע קרם ובסתיו מבשילים מהם פירות כדוריים מחוספסים ואדומים, כעין הדובדבנים והם ראויים למאכל.

צורת פרחי הקטלב נועדה לבלבל את החרקים הבאים ליהנות מהצוף והאבקה של הפרח. בתחתית הפרח, עלי הכותרת שקופים, כך, שלאחר שהחרק סיים ליהנות ורוצה לצאת החוצה, האור שחודר מבעד לקרקעית הפרח מבלבל אותו והוא מנסה לצאת מתחתית הפרח. עד שהחרק מוצא את הדרך הנכונה החוצה, אבקה רבה עוטפת אותו, וכך גדל הסיכוי שהוא יצליח להפרות את הפרח הבא.

הקטלב הוא עץ יוצא דופן במראהו בין עצי החורש. אין פלא בכך, שהדמיון האנושי היה זקוק לאגדות כדי "להסביר" ייחוד זה.

המקור לשמו: קטלב, הוא צירוף של המילים קטל - אב, ובפולקלור מסופרת האגדה על אב שנקטל בידי בנו ודמו הוא הסיבה לכך שקליפתו של העץ האדימה.

לפי סיפור אחר במקום מותו של אבשלום שמרד בדוד אביו, עלה וצמח עץ משונה שכולו אדום כדם , מאז יראה הקטלב תמיד בקרבת עץ האלה.
העץ עצמו חזק מאוד, ועמיד כנגד ריקבון. על כן, נכרת בעבר יותר מכל עץ חורש אחר ושימש כחומר גלם למחרשות, ידיות של כלי מלאכה, ובעיקר לקירוי גגות. לאחר שצומצמה הכריתה החל הקטלב מתאושש וכיום הוא גדל במקומות העונים לדרישותיו המיוחדות.
בית הגידול של הקטלב הם סלעי החוואר הבהירים, שנמצאים בגליל, בכרמל ובהרי יהודה.

על הסלעים שבאפיק נחל שרך מצויים חזזיות וטחבי עלים. בסדקי הסלעים נוכל למצוא מגוון עשיר של שרכים. ולעיתים ניתן לראות משפחה של שפני סלע, הנהנים מאמבט-שמש על צוק שמנגד.

לאחר הליכה של כמחצית השעה לאורך האפיק נראה בגדה הצפונית של הנחל את פתחה של מערת שרך. כדי ליהנות מהמראה הנפלא של המערה, יש להצטייד בפנס (אין להדליק נרות הפוגעים בנטיפים ובעטלפים).

מערת שרך הינה מערת נטיפים יפהפיה שאורכה כ180- מ' ולה כניסה אחת ושני פתחי יציאה. בתוך המערה השבילים מסומנים בשלושה צבעים ע"י מחזירי אור: לבן מציין את הדרך פנימה, כתום מציין את הדרך החוצה ואדום מורה שאין כניסה.

נכנס למערה. בקצה המסדרון הצר נגיע לחדר הראשון, ובו נטיפים נהדרים וזקיף גדול. המתקשים בהליכה יחזרו על עקבותיהם או ייצאו מכאן בפתח שבמזרח האולם (מימין למטה) וילכו בעקבות האור.

מסלול ארוך יותר (כחצי שעה), יכלול גם טיפוס וזחילה עד הפתח העליון, הנמצא כ- 15 מ' למעלה מאפיק הנחל.

המעוניינים ירדו לשקע מאחורי הזקיף, יעלו בסולם מתכת הניצב שם, ויטפסו לאולם נוסף. בצדו הצפוני של האולם מזדקר קיר ארוך. נעלה עליו ונמשיך ימינה לאורכו. כך נגיע למסדרון ונזחל בו אל פתח היציאה העליון, הנמצא מטרים ספורים משם מימיננו, צמוד לרצפה כשאור היום בוקע ממנו.

שני דברים שחשוב לזכור בביקור במערה:

הראשון - יש איסור להיכנס למערה בתקופת החורף (אוקטובר - מרץ). מערת שרך הינה אחד האתרים היחידים שמוכרים כאתרי משכן קבועים לעטלפי חרקים בגליל המערבי. יונקים נדירים, מוגנים ולא מזיקים.

בישראל שלושים ושלשה מיני עטלפים המהווים כ- 33% מכלל מיני היונקים בארץ. חשיבותם למערכת האקולוגית גדולה ביותר. 32 מהמינים הינם אוכלי חרקים ורק מין אחד ניזון מפירות. מאחר שבחורף יש פחות חרקים מרבית העטלפים נכנסים לחריפה (שנת החורף) תנועת מבקרים במערה עלולה להעיר אותם ולהביא בכך להכחדתם

דבר שני -. חשוב לא ללטף או לגעת בנטיפים, ובמיוחד לא בטיפות המים שעליהם. נטיף כזה, גדל רק בחצי ס"מ לשנה ומגע בו יאט ולפעמים אף יעצור את גדילתו.

נחל בצת

אחרי הביקור במערה חוזרים אל אפיק הנחל וממשיכים על השביל המסומן בכחול. עוד כ-400 מ' מתחבר נחל שרך אל נחל בצת. תוך כדי הליכה נשים לב להבדלי הצמחייה בין שני הנחלים: בעוד שבנחל שרך הלכנו בתוך צמחיית החורש הים תיכוני הלח, בעיקר עצי ער אציל, נפגוש בנחל בצת בעיקר בצמחיית נחלים: מההרדוף ועד הדולב המזרחי. נמשיך מערבה במורד הנחל לאורך הסימון הכחול, כאשר שיחי הרדוף הנחלים המלווים אותנו גבהים והולכים.

חלקו העליון של נחל בצת הוא נחל אכזב, אך אחרי כרבע שעת הליכה - יש מים, עינות כרכרה סדרת מעיינות שכבה בעלי שפיעה משתנה המזינים קטע נהדר לאורך כ- 1.5 ק"מ. סבך שיחי ההרדוף הפורחים בוורוד עז דווקא בקיץ, ימשיך לגונן עלינו מפני השמש.

אלה ארצישראלית גדולה מסמנת את המעיין הראשון, מעל המעיין יש סלע ובו דפוסי ענפים ושורשים מאובנים. בהמשך שתי בריכות גדולות ולא עמוקות ועוד בריכה אחת קטנה. בבריכות המים הטבעיות נוכל להשתכשך,

מהמעיינות נמשיך שוב באפיק הנחל, תוך כדי הליכה נעבור ליד עץ ענק של דולב מזרחי, בין שיחי הרדוף המגיעים למימדים של עצים. הצמחייה משתנה לחלוטין – הפטל הקדוש, ההרדופים והשרכים מהווים תפאורת רקע לעצי הדולב המזרחי הענקיים המשווים למקום הוד קסום. כדאי להשהות את קצב התקדמותנו בקטע זה בו הטבע "מפציץ" במיטבו את כל חושינו. במערות אשר במצוקים מעלינו מקננים הבז המצוי, החיויאי האח, התנשמת והעקב העיטי. לאורך הנחל נוכל לפגוש לעתים בצפרדעים ובקרפדות ולראות את ראשניהן או שרשראות הביצים שהטילו במים. אם יתמזל מזלנו, נוכל לראות ביום לח גם סלמנדרות.

בנקודה זו אנו ממליצים להתחיל את הדרך בחזרה לרכב שהשארנו בחניון שרך אך למעוניינים ניתן להמשיך באפיק עד חורשת האיקליפטוס, לפנות בעקבות הצינור אל תחנת השאיבה, לעקוף אותה ממזרח ולעלות קילומטר נוסף בכביש מצופה אספלט אשר יובילנו אל שער להולכי רגל לתוך קיבוץ אילון. משם ניתן לקחת טרמפ בחזרה לחניון.