לגלוש מההר הירוק לכחול עמוק

 

 

לגלוש מההר הירוק לכחול עמוק - טיול בחלקו המערבי של כביש הצפון. העיר האבודה, הכנסיה באיקרית, חורבת דנעילה, נחל שרך, נחל בצת, פארק גורן, מערת קשת ומערת נמר, ראש הנקרה וחוף אכזיב.

 

מהירוק של החורש במרומי הגליל אל הכחול העמוק של הים התיכון.

 

בפינה צפונית של מפת ארץ ישראל, מתפתל לו כביש 899 משובץ פניני נוף שכאילו יד אמן פיזרה ולוקח את המטייל למסע משכר של צבעים, מקומות ואנשים.

 

נצא מהבית באבירים ונתחיל את דרכינו לכיוון פסוטה. בכניסה לכפר, בצומת T הראשון נפנה ימינה נמשיך את דרכנו עד ה- T השני, בו נפנה שמאלה (לכיוון צפון), נתפתל עם הכביש ונהנה מהנוף הגלילי המרהיב עד לצומת בירנית (שוב... צומת T). בצומת זה נפנה שמאלה. זהו כביש 899, אחד הכבישים הצפוניים ביותר בארצנו.

 

אנחנו נוסעים בכביש 899 לכיוון מערב, משמאלנו נוכל לראות את הצד הצפוני של הכפר פסוטה (הכפר השכן לאבירים) הכפר הוקם לפני כ- 150 שנה. בתחילה ישבו בכפר נוצרים ומוסלמים, כיום בכפר נוצרים קתולים בלבד. החל מ-1965 מנוהל ע"י מועצה מקומית. כיום רוב תושביו מתפרנסים מעבודות חוץ. פסוטה נושאת שם ישוב יהודי מתקופת המשנה והתלמוד "מפשטה" בו ישבה משמרת כהנים.

 

נתפתל עם הדרך נחלוף על פני מושב נטועה, יישוב אשר נוסד בשנת 1966, במבצע סו"ס (סוף סוף), על ידי בני מושבים מהגליל. משתייך לתנועת המושבים. ומונה כיום קרוב ל- 70 משפחות כשהפרנסה העיקרית ממטעים, לול - הכולל גם לול משותף לכל המושב ומעט בקר וצאן. המושב נמצא בתחום המועצה האזורית מעלה יוסף.

 

נמשיך בדרכנו ונחלוף על פני המושבים אבן מנחם ולאחריו שומרה. שניהם הוקמו על אדמות הכפרים תרביחא ונבי רובין, בשנות ה- 50 וננטשו. בשנת 1960 הוקמו בשנית על ידי קבוצת מתיישבים יוצאי ארצות צפון אפריקה במסגרת התנועה "מהעיר לכפר". שניהם משתייכים לתנועת המושבים ולמועצה האזורית מעלה יוסף. כל מושב מונה בסביבות 300 תושבים שחלקם עדיין מתפרנסים מחקלאות של מטעים ופרחים.

שמו של הישוב אבן מנחם נקרא על שם ארתור מנחם הנטקה, שהיה מראשי קרן היסוד. ושמו של המושב שומרה בא לסמל את מיקומו ותפקידו על גבול לבנון.

 

חורבת צונאם-העיר האבודה

בסמוך לכניסה לאבן מנחם, משמאלכם, יוצאת דרך אספלט צרה בכיוון דרום מערב. אחרי קילומטר, מצד ימין, משתלבת דרך כורכר. נוסעים כ-1,200 מטרים ומצד ימין, ליד גדר הבקר, תוכלו לראות מרבץ פרות ומעבר צר בגדר. זו נקודת הכניסה לחורבת צונאם. מכאן מסע רגלי קצר כ-300- 200 מטר כשהכיוון הכללי הוא צפונה. השביל מתפתל בתוך הסבך כשלפתע נגלית לעיננו "העיר האבודה".

 

המבנה, שקוע באדמה כשקשת אבן יפה ומושלמת מחזקת אותו. מכיוון שגג המבנה התמוטט, רואים בבירור את החדרים ויש הטוענים שהיו אלה מאגרי המים. מעל החירבה, בצד ימין יש תעלת אבן שנמשכת לעבר הסבך, נראה שתעלה זו הוליכה את המים למקום. המקום שקט מאוד ויפיפהה. פינת חמד חבויה עטופה בצמחיית החורש הסבוכה. קשה מעט למצוא את חורבת צונאם, אין שלטי הכוונה או שביל מסודר. השביל הוא שביל שפילסו להן הפרות הרועות בשטח. בסביבת החורבה בורות מים, יש לשים לב כשצועדים. המקום נוסך רוגע רב וניתן לשכוח את הזמן אך אם ברצונכם להמשיך לגלוש אל הים, נחזור לכביש 899 ונפנה ימינה.

 

בהמשך, מול הכניסה לשומרה, בצד שמאל של הדרך, על גבעה רמה, נוכל לראות מבנה מרשים ויפה עם כיפה כחולה ומאוד בולטת. זוהי הכנסיה שנותרה מהכפר איקרית. כפר ערבי שתושביו פונו במלחמת העצמאות ולא הורשו לחזור אליו לאחריה.

באזור איקרית הייתה התיישבות קדומה עוד מהתקופה הכנענית. הכפר חרב לאחר התקופה הצלבנית, ויושב מחדש במאה ה-16. תושבי הכפר היו נוצרים קתולים, ועסקו בעיקר בחקלאות. בשנת 1945 מנה הכפר כ-490 נפשות.

במהלך מבצע חירם השתלט צה"ל על הכפר ללא קרב ותושביו פונו תוך הבטחה שיוכלו לשוב אליו תוך פרק זמן של ימים ספורים. בסוף שנת 1951 הרס צה"ל את מבני הכפר כשרק מבנה הכנסיה ובית העלמין נותרו על תילם.

על אף שמתן ההתחייבות לא הוכחש על ידי נציגי הצבא והמדינה גם בהמשך, ועל אף מאבק משפטי עיקש ותמיכה ציבורית, תושבי איקרית לא הורשו לחזור לבתיהם. נכון להיום מרביתם חיים בחיפה ומקצתם מפוזרים בכפרי הגליל.

 

אם חפצה נפשכם לראות את המקום,

כ- 100 מ' מערבית למסעף כביש 8992 לשומרה, נפנה שמאלה (דרומה) בדרך עפר טובה לכל רכב, המטפסת דרומה לעבר כנסיית הכפר איקרית. לאחר כ- 100 מ', בעיקול הדרך, נעצור ונסטה רגלית עשרות מטרים מערבה. בנקודה זו ניתן לראות מספר ארונות קבורה עתיקים - סרקופגים - עם מכסים מרשימים. נראה שהסרקופגים האלו הם מהתקופה הביזנטית, והם מזכירים סרקופגים דומים בחורבות עתיקות נוספות באזור.

 

נמשיך בדרך העפר העולה לראש הגבעה בראשה נמצאת כנסיית הכפר איקרית. בדרך כלל, ניתן לפגוש באתר את צאצאי תושבי הכפר, ולבקר במבנה הכנסייה. גם אם הכנסייה סגורה, מהגבעה נשקפת תצפית מרהיבה. מנקודה זו, נשוב לכביש.

 

הפניה הבאה ימינה היא נקודת העצירה הראשונה שלנו. נפנה ימינה (צפונה) לכביש משולט ומסומן בצבע כחול, (כ- 100 מטר לפני הכניסה למושב גרנות הגליל). נסיעה קצרה תוביל אותנו לטיול שיש בו הכול – נוף מרהיב, חורש צפוף ומיוחד כמו בסיפורים, שרידי ישוב קדום המזכיר ביקור בארץ אבודה, מערת נטיפים, בריכות שכשוך וחיות בר. נחנה את הרכב בחניון שרך, נצא נחלץ איברים וננשום עמוק את האוירה סביבנו.

 

חורבת דנעילה, נחל שרך ונחל בצת

במשך שנים כיסה חורש טבעי עבות את חורבת דנעילה, שרידי יישוב קדום שהוקם במיקום האסטרטגי שבין נחל שרך ונחל גליל.

נחל שרך, הוא היובל המרכזי של נחל בצת. יובליו העליונים מנקזים את האזור הצפון-מערבי של גוש הרי מירון. מוצאו בלבנון מדרום לא-רמיש וסופו, בנחל בצת. בחורף כמות המשקעים כאן גדולה, ואילו בקיץ נכלא האוויר בין כותלי הנחל. בגלל הלחות מתפתח בערוץ חורש טבעי עבות, שמו של הנחל ניתן לו בגלל השרכים הנדירים הצומחים בו בחורף. בהמשך המסלול נשפך נחל שרך אל נחל בצת. מנקודה זו ואילך מתרחב הערוץ ובדרך כלל זורמים בו מים. במקביל לזרימת המים מתחילים להופיע הרדופי נחלים המעטרים את גדות הערוץ בצבע ורוד עז והולכים ומתרבים במורדו בסמוך לעיינות כרכרה. באזור המעיינות נקווים המים לכמה בריכות נחמדות. בסמוך למפגש הנחלים נוכל לבקר במערת שרך, מערת נטיפים חביבה ולא גדולה.

 

 

בחזרה לכביש 899. למעוניינים לחקור עוד נקודות חן הפניה היא ימינה לכיוון מערב ואילו למעוניינים לחזור כבר לבית באבירים הפניה היא שמאלה.

 

לממשיכים לטייל, התחנה הבאה שלנו היא פארק גורן.

הפארק המשתרע על פני כ-2,000 דונם בין שמורות הטבע של הנחלים הגדולים: נחל בצת בצפון ונחל כזיב בדרום, בפארק עצמו שבילי הליכה מקסימים נופיו ירוקים ומרהיבים ומשוליו הדרומיים נשקפים נפתוליו של נחל כזיב ושרידיו המרשימים של מבצר המונפור.

 

מהפארק יוצאים שבילי טיול היורדים אל שמורת נחל כזיב, עין טמיר ולמבצר המונפור. כדי להגיע לפארק עלינו לעבור את הישובים גרנות הגליל וגורן ולפנות שמאלה. כעבור כ-300 מ', אחרי הכניסה לפארק מימיננו, נפגוש ברחבת חניה ושלט: שביל הבולענים. כאן ניתן להחנות את הרכב ולהיכנס לשביל מעגלי קצר (כ-500 מ') ובו מקבץ יפה של בולענים בולען הינו בור ניקוז טבעי שנוצר בעקבות המסת הסלעים על ידי מי הגשמים.

 

היתרון בטיול בפארק גורן הוא שניתן לעצור את הרכב בנקודות נבחרות.

 

 

בכל יציאה שנבחר לצאת מהפארק נפנה שמאלה (מערבה) הדרך תוביל אותנו לנקודה הבאה: טיול לפארק נוסף – פארק אידמית – נוף עוצר נשימה מערת קשת ומערת נמר.

 

שתי מערות כל כך קרובות וכל כך שונות. כביש הצפון לוקח אותנו לחוויה מיוחדת האהובה כמעט על כולם - ביקור במערות. הראשונה הינה מערה הנמצאת בשלבי חייה האחרונים, אחרי שמרבית המערה התמוטטה נותרה לנו קשת מרשימה להנות ממנה. במערה השניה, מערת נמר, נוכל להתענג על זחילה במערת נטיפים שמעטים גילו אותה קודם.

 

נחלוף על פני קיבוץ אילון ומושב יערה. לקיבוץ אילון הוצעו בשעתו השמות: שמרעם, מעלה הצפון, משמר הגליל אך חברי הקיבוץ התעקשו על "אילון" על שם האלון והאלה שגדלים בחורש.

הקיבוץ נוסד ב-1935 בפתח-תקווה ועלה לקרקע ב-1938, במסגרת חומה ומגדל. מייסדי הקיבוץ היו חברי גרעין ארצישראלי ב' של השומר הצעיר וגרעין הכשרה של עולים מפולין.
בחלוציות סיקלו לעצמם את הקרקעות באזור הטרשי בו ישבו, מים הובאו במשורה ממעינות כרכרה הזכורות לטוב מהטיול בנחל בצת. על לוח המודעות נתלתה מודעה בזו הלשון: "החברים מתבקשים להשתמש רק ב-4 ספלי מים ליום, לכל היותר".
מלכתחילה חשבו החברים שחקלאות בישוב הררי אינה בסיס מספיק והקימו תעשיה: "עשת-אילון".חיים וייצמן, בביקורו באילון בשנת 1944, אמר:.."יודעני שאין כאן חמרי גלם, אך יש חומר אחד שלא יסולא בפז, והוא האדם. העובדה שדווקא כאן, בין ההרים, פניתם לתעשיה, אינה מפליאה. גם בשוויץ משגשגת תעשיה באזורים כאלה". והוא מוסיף: "אי אפשר להתעלם מהראשוניות של אילון בשלושה אילו: הרחבת גבול המדינה, הרחבת גבול ההתיישבות, שילוב חקלאות ותעשייה."
במלחמת העצמאות היה היישוב מנותק במשך חצי שנה ושוחרר במבצע "בן עמי". פינוי הילדים לחיפה היה הכרחי, והם חזרו לקיבוץ רק לאחר חצי שנה.
בשנות ה - 90 החל הקיבוץ במפעל מוסיקלי ייחודי: קשת-אילון, כיתות אמן לכנרים צעירים בחסות הכנר שלמה מינץ. הכנרים מתארחים מידי קיץ בקיבוץ, לומדים, משתתפים בסדנאות ומופיעים בפני קהל.

בתחילת שנות האלפיים עבר הקיבוץ תהליך הפרטה כמעט מלא. ומתפקד למעשה כיישוב קהילתי.

 

מושב יערה השייך למועצה אזורית מעלה יוסף. הוא היישוב הראשון בישראל שתושביו הם יהודים ובדואים החיים בדו קיום מוצלח. הישוב הוקם בשנת 1950 על אדמות הכפר ערב אל-סמאניה, על ידי עולים מצפון אפריקה ובסוף שנות ה-50 הוקמה במקום שכונה עבור בני חמולת וחש משבט ערב אל-היב שהועברו למקום מרמת אדמית. נכון להיום מונה הישוב כ- 350 נפש שמתפרנסים מחקלאות ועבודה מחוץ למושב.

שמו של היישוב הוא על שם היערות המקיפים את שטח היישוב. וציון העובדה שעיסוקם של ראשוני המתישבים היה ביעור.

נתפתל עם הסיבוב אחרי מושב יערה, נרד את הירידה והפניה הבאה היא הפניה שלנו. נפנה ימינה בדרך העולה לקיבוץ אדמית כשפנינו מועדות למערת קשת. 300 מ' לפני הכניסה לקיבוץ פונים ימינה לדרך עפר המובילה לחורבת אדמית (שריד ליישוב ביזאנטי קטן). ממשיכים בדרך העפר עד רחבת החנייה שמעל מערת הקשת. נפנה לכיוון המצוק שמדרום, נעבור את השער שבגדר וכאן כבר נגלה את קצה המערה. כמה דקות הליכה ואנחנו מגיעים אליה.

 

 

מכביש 8993 המוביל לאדמית, נחזור אל כביש 899 ונמשיך בטיולינו מערבה לעבר ראש הנקרה וחוף אכזיב. נפנה ימינה ונמשיך אל הים הכחול....

 

במידה ואתם מעוניינים כבר לחזור אל הבית באבירים. נציע בנקודה זו חזרה בדרך לא שגרתית ומעניינת. במקום לרדת חזרה לכביש 899 נטפס בכביש 8993.

כביש יפהיפה עם נוף נפלא מטפס עקלקלות לעבר רמת אדמית - הר מנור – הנקודה הגבוהה ביותר ברכס סולם צור, 602 מטרים מעל פני הים וסמוך מאוד למוצבי צה"ל בגבול הלבנון. בנקודות שונות כדאי לעצור את הרכב ולהביט בנופי הגליל. למעוניינים - כביש 8993